על פי כתב האישום, הנאשמות תקפו והתעללו בפעוטות בני שנה עד שנתיים במספר רב של מקרים, לאורך תקופה של כחודשיים.
מעשיהן כללו משיכות, דחיפות, סטירות, בעיטות, הרמות והטחות של פעוטות על מזרנים, כיסוי פניהם בשמיכות תוך התעלמות מתגובתם או מצוקתם והשכבה בכוח תוך שימוש באלימות – והכול בזמן שהפעוטות היו תחת אחריותן ותלויים בהן לחלוטין.
בתשובתן לכתב האישום כפרו הנאשמות בעובדות שיוחסו להן וטענו כי מעשיהן אינם מהווים עבירה פלילית.
פרקליטות מחוז ירושלים, באמצעות עו"ד מוריה ביינה ויסמן, טענה כי התיעוד והעדויות מוכיחים דפוס התעללות שיטתי ומתמשך, שאינו מסתכם באירועים בודדים, אלא מהווה דרך התנהלות קבועה של הנאשמות כלפי הפעוטות במעון.
הפרקליטות ציינה כי הסרטונים מתעדים כיצד הנאשמות נהגו בפעוטות כאילו היו חפצים – הרימו אותם באלימות, הפילו אותם ארצה, כיסו את פניהם בשמיכות, וחזרו על כך שוב ושוב – עד שההתעללות הפכה לשגרה. הפרקליטות הדגישה כי מדובר בהתנהלות אכזרית ומטילת אימה, שפגעה קשות בפעוטות.
בית המשפט המחוזי, כאמור, הרשיע את המטפלות בעבירות של התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, תקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש ותקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי כפי וקבע כי:
"המעשים האלימים של שתי הנאשמות, חצו גבולות אסורים. הם בוצעו בפעוטות רכים בגילם וחסרי ישע, שהיו תלויים בנאשמות בהיותן אחראיות לשלומם. כאמור, חלק מהמעשים גרמו לפעוטות מכאוב ממשי. מעשיה של כל נאשמת, בוודאי במשקלם המצטבר, יותירו תחושה כבדה בליבו של כל אדם שיצפה בסרטונים, קל וחומר של כל הורה שהפקיד את היקר לו מכל בידיהן של הנאשמות".