סגנית ראש העיר רחובות איטל בציר אלשיך העלתה רשומה לרשתות החברתיות אודות הגיטריסט יהודה קיסר אותו פגשה באקראי בביקורה בקניון המקומי – הפוסט שבר את הרשתות עם אלפי תגובות ושיתופים. הבוקר אמרה: "הופתעתי, לא שיערתי שהפוסט יגיע למימדים כאלה"
וכך כתבה [לא נגענו]:
אתמול עברתי בקניון חצי חינם, רגע לפני יום כיפור, כשכולם מתכוננים לחג ולצום.
בכניסה לסופר הגדול קיבל את פניי לא אחר מאשר הגיטריסט והמוזיקאי האגדי : יהודה קיסר, כשהוא מנגן את השיר האהוב ״מה לך ילדה״.
הפליא אותי לראות את הקיסר שגדל בכרם התימנים ושנחשב לגדול הגיטריסטים בשנות ה-70 ונודע כנגן הליווי של זוהר ארגוב, אהובה עוזרי, שימי תבורי, מרגלית צנעני, חיים משה, זהבה בן, שרית חדד ונוספים מופיע בשעות הערב בכניסה לסופר ומנגן. הלב נצבט.
קיסר ישב על מעין כיסא בר, כשלצידו קופסת הגיטרה פתוחה. בפנים שטר של 20 ₪, כמה מטבעות, דיסק למכירה שמודבק בסלוטייפ וכרטיסי ביקור שלו.
מאחורי הקופסה הוצמדה לעגלת קניות תעודת הוקרה שקיבל מארגון אקו״ם, ועליה נכתב:
“ליוצר והמוזיקאי יהודה קיסר על תרומתך המשמעותית ורבת השנים ליצירה ולתרבות הישראלית. בהערכה רבה,
אקו”ם 2024”
כשנכנסתי אל תוך מנהרת השפע של הסופר, כבר זימזמתי את השיר. ושאלתי את עצמי: איך ייתכן שאמן כמותו נאלץ, בערב יום כיפור, לשבת ולחכות לחסדי העוברים והשבים?
כשיצאתי, ניגשתי אליו. ניהלנו שיחה קצרה, והוא שיתף שעדיין גר בת״א. אמרתי לו כמה אני אוהבת את המנגינות שלו. הוא נראה שמח מהפנייה, חייך חיוך רחב. אחרי ניגש אליו אדם נוסף ולחש לו משהו באוזן.
הבטתי במספר הטלפון שעל כרטיס הביקור שלו והעברתי לו סכום כסף בביט, כתבתי בהעברה: ״עבור יהודה קיסר המלך 👑״, חשבתי שאולי זה ירים במעט את רוחו ויראה שעדיין זוכרים אותו מהימים הטובים.
עזבתי את הקניון וליבי נחמץ.
עצוב לחשוב שאמנים כמו יהודה קיסר, מירי אלוני וכוכבים אחרים שזרחו בימים ההם, אמנים שהעניקו לנו תרבות ומוזיקה בלתי נשכחת, נאלצים כיום להופיע במדרחוב ובמרכזי קניות כדי לקושש כמה שקלים.
בדרך כבר התקשרתי לחבר שלי והשותף סגן ראש העיר שוקי קרומר, שסיכמנו להרים לו ערב מכובד בעיר שלנו. פניתי גם למאיר בן חיים, מנהל בית דיור מוגן ברחובות, ושיתפתי אותו במפגש. לשמחתי הוא מיד הסכים איתי שאמנים גדולים לא אמורים להזדקן לבד, אלא לקבל את ההוקרה שמגיעה להם. הוא אף הציע לבדוק עם מנהלת התרבות מיד אחרי חג תאריך שיופיע בדיור המוגן ולהזמין את תושבי ותושבות רחובות לחלוק לו כבוד.
ואת הבושה?
היא לא של יהודה.
היא שלנו.
ובעיקר של המדינה שלא יודעת לכבד את אנשי התרבות שלה, ולא מאפשרת להם להזדקן בכבוד.
גמר חתימה טובה לכולנו
◼️ חדשות רחובות והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
