חם בחדשות:

אכפת לי • הטור של אילן ברגמן | אסור לתת לעיר לקרוס כמגדל קלפים

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מעל 2 עשורים יש לי את הזכות להיות תושב אילת. אילת היא עיר של אהבה, ממגנטת, מכשפת, הגעת – נשארת!!! אילת מבורכת ברצועת ים מדהימה, שמש חמה אך מלטפת, הרים מדהימים, נוף מהמם… אין תחליף לאילת – היא כמו אהבה ראשונה: אי אפשר שלא ליהנות, לבלות ולהתאהב בעיר הקסומה הזו. רוגע, שלווה, אחווה, אהבה – זוהי אילת.

אני אישית אוהב, נושם, חי את העיר – עיר עם תושבים נפלאים, עם תרבות ייחודית, עיר הגי'בוטים!!! תראו לי עוד עיר במדינת ישראל שתושביה הולכים עם ג'יבוטים לחתונה, זה הקסם שבנו, הפשטות, החיוך, הסבלנות, אחוות אחים, הצביון הדתי והחילוני, הערבים והיהודים. גם בימים קשים וטרופים אלו, תחת איום נגיף הקורונה שמכה בנו חדשות לבקרים, אילת עודנה עיר של אחווה, שלום, ערבות הדדית – ואת זה לא יקחו מאיתנו. אילת היא עיר שכייף לגור בה, לחיות בה, עיר תיירות מהיפות במז"הת. אז איפה טעינו???

רובכם מכירים אותי כאחד שנלחם ומבקר את הנהגת העיר, פעם לקולא והרבה פעמים לחומרא. תושבים שואלים 'מדוע הוא עושה זאת?', אומר לכם, זה בא אך ורק ממקום טוב, מאכפתיות, זה למענכם ולרווחתכם. ביקורת היא על מנת לתקן, לא הרסנית, לכן קחו אוויר ובמקום לרדת למגננה, עשו צעד על מנת ליעל, לתקן, ואף לשדרג, תפנימו שגם כישלון הוא סוג של הצלחה. נוכחתי לדעת שתושבי אילת מוכנים לספוג כישלון – אך לא ביזיון. אני תוהה האם קברניטי העיר ישבו וחשבו לבדוק את עצמם?! כמאמר השיר: לטעות זו חולשה אנושית ולמחול מעלה אלוהית…

בטוחני שקברניטי העיר יקראו את הטור עשרות פעמים לראות היכן טעיתי, היכן מעדתי, אך אני מבקש ומציע: תתעמקו במהות, תחפשו איפה ואיך להרים את העיר אילת לגובה ההרים. אילת יכולה ומסוגלת כבעבר להחזיר עטרה ליושנה, עיר פורחת, משגשגת, עיר של תיירות מפוצצת, ארצית ובינלאומית כאחד, יש לנו את הרצון והאפשרות להכיל בתוכנו אותם מכל קצוות תבל!! יש לנו מה לתת בדרך כלל אם כי במצבה העכשווי אין מי שייקח – וחבל!

היום התור לבקשת הלוואות בבנקים של פרנסי העיר ארוך יותר מהתור של הרוצים לנפוש בעיר. האם לזה פיללנו? ואם לא, אז במה חטאנו? האם אנחנו – תושבי העיר שמתפרנסים אך ורק מתיירות אמורים לשלם על פעולות שלטון שגויות? האם קברניטיה של עיר שמתפרנסת אך ורק מתיירות לא אמורים לדאוג לפרנסיה, תושביה, אורחיה? האם הנהגת העיר אילת עדיין לא הפנימה שעיר ללא כלכלה, ללא מפעלים וללא עשייה – אין לה מקום על המפה? לאן הגענו? במה פשענו?

מצד שני, בחיים צריכים להיות אופטימיים, לחפש את האור בקצה המנהרה – עדיין לא מאוחר ואף יפה שעה אחת קודם! במדרגה הבאה כבר יהיה מאוחר, תהיה רעידת אדמה ומשם הקריסה היא סופית. נכון להיום, מעיר תיירות משגשגת אנחנו תחת קטגוריית עיירת פיתוח קורסת. אני קורא לקברניטי העיר: זהו צו השעה, תשימו את האגו בצד, שבו, הקשיבו, האזינו, התייעצו והבינו שאסור להרים ידים, אסור לתת לעיר לקרוס כמגדל קלפים.

על כולנו לשנס מותנים – התושבים והקברניטים יחד, ליזום עשייה משותפת למען העיר, למען התושבים שיושבים בבית ללא פרנסה, ללא תעסוקה ורבים מהם גם ללא תקווה. יש כאן תושבים מופלאים שרעבים לעבוד, יש כאן נוער נפלא ללא עשייה ואסור שדור ההמשך יברח לנו מתחת לכנפיים. חייבים להעיר את העיר, חייבים להרים את העיר משום שאין לנו את הפריווילגיה לחכות.

רבותיי, איבדתם את זה ובגדול, עיצרו לרגע והפנימו שעיר בנויה על כלכלה, חינוך, תרבות, בריאות – וכשאין את אלה הבית קורס ובוער. כרגע אין את אלה באילת, אך זה הזמן לכבות שריפות, זה הזמן לעשייה נטו. יש לנו את כל המרכיבים – תושבים, עסקים, נופים מרהיבים – אז בואו נסתכל בגדול, בואו נהיה גאים בעירנו, נככב במדיה כעיר תיירות לוהטת, ולא כעני בפתח הכנסייה שמבקש פת לחם. הגיעה העת שקמפוס אילת ישרת מאות סטודנטים, הגיע הזמן שבית החולים יוספטל לא ישמש כתחנת מעבר אלא כבית חולים שיכול ומסוגל לתת מענה לתושבים בכל מצב בריאותי. הגיע הזמן שהתרבות בעיר תעלה מדרגה רצינית ולא להיות כמו הנס ברינקר, אותו ילד הולנדי שסתם חור בסכר בעזרת האצבע. אם הנזקים האלה לא יטופלו עכשיו – הם יהפכו לבעיות גדולות ובלתי ניתנות לפתרון או בעלויות וקשיים רבים שלא ניתן יהיה לאמוד.

אני טוען שדווקא האנשים שמנהלים את העיר – מקטן ועד גדול – בידיים שלהם הפכו עיר של זהב לערימת זבל. ואני אומר, הגענו עד לתחתית? אז בואו ניקח יחדיו את הזבל ונשדרג אותו חזרה לזהב. שעון הזמן מתקתק. אני מבקש רק דבר אחד: תתעוררו.

**

ועכשיו לחלק האהוב עליי בטור: הניצחון הפרטי שלי. בדיוק לפני שנתיים ניצחתי את המנהיגים של העיר – ובגדול. עברו שנתיים בדיוק אחרי שנעצרתי מעצר שווא. עשרות תלונות ברשויות החוק נגנזו ואני ממשיך להעיר ולהאיר את ציבור התושבים. אני כותב, מעלה סרטונים, חושף תחקירים, מביא הוכחות שחור על גבי לבן והבמה שקיבלתי מאז אותו מעצר הינה גדולה ומשולשת. המעצר ההוא, בזכות אותם מנהיגים שהכניסו אותי לתא המעופש, הפכו אותי לידוען, לחזק ברשתות החברתיות, לקול האמיתי של הציבור השפוי – ואני לא מתבייש לומר זאת.

אתם עשיתם אותי ידוען. פייר? יצאתם טיפשים ואני מקווה שלמדתם פרק בחיים. מנהיגים גדולים שישבו בפסגת ההר הבינו שעומד מולם לוחם צדק שלא מוותר – וברור לכל שאמשיך בדרכי ולא אוותר. ידוע לי כי אין מלחמה בלי פצועים, אבל אני נחשב פצוע קל, אחרים פצועים אנוש!

סוף שבוע רגוע, אילן

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן