שורד השבי אלמוג מאיר ג׳אן [תושב אור יהודה], נשא כעת דברים בעצרת משפחות החטופים בכיכר החטופים. אלמוג חולץ משבי החמאס לאחר 246 ימים יחד נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.
לנלן דבריו המלאים של אלמוג:
אני אלמוג מאיר ג׳אן ואני עומד כאן היום ובפעם הראשונה מאז שחזרתי. 246 ימים שבהם כל זכות אנושית בסיסית נלקחה ממני, העובדה שאני עומד כאן לפניכם היום היא לא פחות מנס. שמונה חודשים הייתי בעזה, בשבי, כבול ושבור– פיזית ונפשית. שמונה חודשים שבהם נאבקתי לשמור על רוחי ועל תקווה שלא כבתה, גם ברגעים הקשים ביותר.
שבעה חודשים, 210 ימים חלפו מאז שחולצתי. וקצת יותר מחמשת אלפים שעות. שכל שעה בעזה הרגישה כמו נצח ולא רבים יכולים להבין כיצד זה באמת מרגיש ועד כמה הזמן שונה בשבי.
אנא ראו אותי כתזכורת חיה לכך שהסיפור רחוק מלהסתיים. ישנם מאה חטופים נוספים שנמצאים בעזה, שם, באותו חושך שבו אני הייתי. הם ממתינים לנס שלהם. ליום שיגידו להם: ״אתם הולכים הביתה״. הם מחכים, הם זקוקים לנו – למדינה, למנהיגים, לכל אחד ואחת מאיתנו. עם כל סרטון שמתפרסם על יקירנו שבשבי ביניהם לירי היקרה עם תיעוד טרי ממש מהיום, ורואים בעיניים שלה את הגעגוע, הפחד, את העייפות ואת התסכול כי היא לא מבינה איך היא עדיין שם, וגם אני לא מבין.
מזכיר לי את היום שבו צילמו אותי מדבר אל המצלמה בניסיון להעביר מסר, זאת הייתה סיטואציה מאוד מפחידה ומלחיצה, ברגע אחד הכל צף שאתה מדבר ואתה חושב על כל הסיוט שאתה עובר. ואתה מצלם את הסרטון בתקווה שעכשיו זה יעשה את העבודה, יעשה את הרעש הנחוץ כדי שיגידו הפעם זה מספיק בואו נסיים את הטירוף הזה, הפעם זה באמת צריך לקרות.
עסקה לשחרורם נמצאת על הפרק, ואין לנו את הפריבילגיה להתמהמה. כל יום שהם שם הוא עולם שלם של סבל וכאב. צלקות שלעולם לא יגלידו. איני יכול לתאר לכם את מה שעובר עליהם, אך אני יודע זאת על בשרי. אין לנו זמן לבזבז – עלינו לפעול, בכל כוחנו, כדי להשיב אותם הביתה, עכשיו.
מדינת ישראל היא מדינה חזקה, אך החוסן שלה תלוי לא רק בכוח הצבאי שלה, אלא בערכיה ובאחדותה. אנחנו לא נוכל לשוב להיות מה שהיינו אם לא נשיב את כל החטופים הביתה. זו משימה לאומית, זו חובה מוסרית וערכית שאינה ניתנת לערעור, ואפילו לא כחובה מוסרית אלא כרצון והצורך הגדולים ביותר הנמצאים בתוכי ואני מקווה שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
ברשותכם ארצה למסור מסר ליקירינו שבשבי עדיין בשעה זו – אני מצטער, מצטער כי אני יודע שאתם עושים את ״העבודה״ בצורה מושלמת, אתם שורדים ומצליחים להתעלות על כל מכשול שעומד בפניכם עד כה, יש לכם כוחות לא אנושיים, תמשיכו להילחם לשרוד, לחיות. אני יודע כמה קשה לשמור על הכוחות, מקווה שאתם מקבלים את החיבוק ואת דאגה שהמשפחות שלכם שולחות לכם בכל רגע ואת כל התפילות שלנו לנסות לשמור עליכם. יקרים שלי תמשיכו להיות חזקים….
אני באמת שואל ותוהה מה עושה ההנהגה שלנו ואולי נשכחה המטרה האמיתית ולכן אפנה אליהם. האם אתם, מובילי המדינה שלנו מבצעים את ״העבודה״ שאתם כנבחרי הציבור אחראים לה?!? האם המטרה הנעלה ביותר העומדת בפני מדינת ישראל היא גם משימת חייכם? אומרים שלהציל נפש אחת כאילו להציל עולם ומלואו, יש כאן 100 נשמות להציל מי לשיקום ומי לקבורה.
כל עוד כל 100 החטופים והחטופות שלנו לא יחזרו אלינו הביתה בשלום אין שיקום, אין המשכיות ואין עתיד, לפחות לא כזה שכל אזרחית ואזרח חולמים עליו. תנו לנו לחלום, תנו לנו עתיד, ולהם תנו את חייהם בחזרה.
עברו כבר 210 ימים מאותה שבת שבה הוצאתי מהתופת, אבל את מראה היד המושטת לעברי, היד שהצילה את חיי לא אשכח לעולם. ארנון ז״ל וצוותו ישארו לעד בליבי. היד המושתת עבור החטופים ומשפחותיהם היא עסקה שיש לחתום עליה, עסקה להציל את חייהם, להציל את חיי כולנו.
אני רוצה להודות לכל מי שפעל עבורי ועבור משפחתי שלא הפסיקה להאמין, ולכל אלה ולכם שהמשיכו להילחם וממשיכים להילחם למען החטופים גם כשהמציאות נראית חשוכה. העבודה רחוקה מלהסתיים, מי כמוכם יודע. לא לעצור. אל תרפו״.
■ הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
