חם בחדשות:

בגיל 62, לבו של אבי פרנקו מיבנה שעזר לרבים – נדם: "הריאות שלי גמורות"

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

"תתרמו את הכסף לישיבות ובתי הכנסת ושיתפללו לרפואתי", אלו המילים שאמר אבי פרנקו ז"ל מיבנה כמה רגעים לפני שהורדם. השבוע, לאחר מאבק כואב במחלת הקורונה הוא הלך לעולמו והשאיר מאחוריו לא מעט אנשים שהיו שבויים בקסמיו. מספיק היה לשמוע את דבריו של בנו, אדיר שציין את גמילות חסדים שאביו נהג לעשות בסתר.

אבי פרנקו הותיר אחריו ארבעה ילדים, ונחשב לאיש משפחה למופת. גם כשהוא נשק לגיל 62, עדיין עבד כמוביל רכבים, ומתעורר כל בוקר ב-5:00 לפנות בוקר כדי לשמש כגבאי בבית הכנסת אחוות ישראל. "הוא דאג לפרטים הכי קטנים כדי שלא יחסר דבר לאף מתפלל", אמר בנו אדיר. מלבד כך, חסדיו הרבים נעשו בסתר: "הוא היה מגיע לגן של הנכדים שלו והיה מטפל בכל מה שהגננת הייתה צריכה. יום אחד הוא הביא ממתקים לכל ילדי הגן. בכלל לא ידענו על כל זה". עוד הוסיף: "משפחות רבות שהיו צריכות את העזרה שלו, דאג להגיע אליהם ולטפל בצרכים שלהם, הוא לא ביקש תמורה על שום דבר".

אדיר, שהיה בקשר טוב עם אביו, מספר על החודש הארור בו המשפחה נחשפה למחלה: "בספטמבר הלכתי לעשות בדיקה כי הרגשתי מותש נפשית ופיזית. למחרת הוא גם הלך להיבדק כי החלו אצלו תסמינים קלים. אתה פשוט קם עם כאב גרון, ולמחרת עם חום. כמה ימים לאחר מכן, הבנו שכל המשפחה נדבקה וזה התחיל להדאיג". כשאבי אושפז בבית החולים קפלן, במשפחה לא ידעו מאין הגיע מקור ההדבקה, מאחר ו-11 מתפללים בבית כנסת שלו נחשפו לקורונה מלבד המשפחה הגרעינית: "שנינו אושפזנו בבית החולים באותו חדר", מספר אדיר, "לא היו בינינו שיחות ארוכות כי כבר היה לו קשה לדבר. רק דאגתי לו לאוכל ומים. שלושה ימים לאחר מכן הורידו אותו לטיפול נמרץ כי המצב החריף".

הקורונה לא פסחה על אדיר שהשיל ממשקלו כ-15 קילו: "אני ואמא שלי היינו מרותקים למיטה. היה קשה לנו לדעת מה קורה עם אבא כשאנחנו במצב הזה". אט אט משפחת פרנקו הבריאה מנגיף הקורונה, אך מצבו של אבי המשיך להידרדר: "החליטו להרדים אותו. כמה שעות לפניכן, הוא ביקש מאחי להעביר כסף לישיבות ובתי הכנסת וציין 'שיתפללו לרפואתי". הוא הבין שזה לא הולך להיות פשוט". אדיר, בקול חנוק מספר על המילים האחרונות שעוד יכל לומר "הריאות שלי גמורות".

הרגעים האחרונים:

משפחת פרנקו ניסתה לנהל שגרה יומית בצל המצב הקשה של אביהם: "ב-1.10 קיבלתי שיחת טלפון מהבית חולים, סיפרו לי שהמצב שלו החמיר לאחר שלא קיבל חמצן למוח במשך מספר דקות", אדיר הבין שאביו חי על זמן שאול, "התכנסנו כולם בבית החולים תל השומר בשעה 15:00. ראינו בנאדם על ערש דווי. זה היה כואב לראות את זה. במהלך השהות שלנו שם, חיכינו בחוץ והרופאים מדווחים לנו שהדופק יורד. כמה דקות לאחר מכן התקשרו אליי והודיעו שהוא נפטר".

הלוויה נקבעה באותו לילה שאבי נפטר – מאות אנשים שהיו צמודים להנחיות משרד הבריאות הגיעו ללוות אותו בפעם האחרונה: "הם לא היו מוכנים לוותר על הרגעים האחרונים לראות אותו".

אדיר שהיה קרוב לאביו ואף התגוררו סמוך אחד לשני, מספר: "אני לא אשכח את החיוך שלו, ואת שמחת החיים שלו. בנאדם שאהב שמחות. לא רצה לראות אף אדם בעצבות ושהוא מכונס בתוך עצמו". אדיר ומשפחתו מנסים להתחזק בימים קשים אלה: "תומכים באמא ומנסים להמשיך את דרכו. כשאני יושב בבית זה הדבר היחידי שעולה לי לראש".

מתפללי בית הכנסת אחוות ישראל: "למרות שהלב כ"כ כואב הראש מסרב לעקל את הבשורה הכ"כ קשה בה התבשרנו ביום חמישי שעבר הבשורה שאמרה שהצטרפת לסטטיסטיקה המזוויעה של עוד נפטר מתוך 2000 נפטרים מהגזרה הקשה שפוקדת אותנו.

אבל לא, אתה לא עוד נפטר. לא יכול להיות שאדם ירא שמים וצדיק כמוך הצטרף למספרים האלה, לא יכול להיות כי ראינו במו עינינו  את עשייתך לאורך השנים למען ציבור המתפללים בבית הכנסת, למען ה' יתברך ולא הגיוני שנלקחת מאיתנו מבית כנסת אחוות ישראל ומציבור שכל כך אהב והעריך אותך לא ייתכן כי אם יש מגיע בעולם אז לך מגיע לחיות בגבורות ולהמשיך וליהנות מהתורה שכל כך אהבת מהעשייה בבית הכנסת אליה כל כל התמסרת ומהשיעורים עם הרב אברהם והרב דוד שאותם תמיד פקדת, אבל נסתרות הן דרכי האל וחשבונות שמיים נעשים על ידי בורא עולם יתברך ואנחנו בטוחים שבמקום בו אתה נמצא יש את כל התורה ובשפע ולכן אתה לא איתנו אחרת אין הסבר על לכתך בטרם עת.

פרנקו היית איש חסד אמיתי, גבאי בית הכנסת אחוות ישראל הראשון להתעורר בבוקר ולהעיר את כולם, פרנקו בית כנסת היית רשום לרבים מאיתנו על הצג ב-5:20 בבוקר ולא היית מתייאש בוקר אחר בוקר להעיר את כולם ולא נרגעת עד אשר נכנסנו בדלת בית הכנסת והיית מקבל אותנו בחיוך הגדול והמזמין שלך. היית לומד תורה בבוקר לפני שחרית ובערב אחרי ערבית בחריצות וברצון לא לפספס שום הלכה.

התמונה הזאת בה היית עומד על הכביש מחוץ לבית הכנסת ומחפש עוד מתפלל להשלמת מניין לא עוזבת אותנו כי כזה היית דאגת שלא יחסר כלום בביתו של ה' יתברך. השבוע כשעלינו לדבר עם אשתך והילדים ולנחם הם ביקשו שנספר להם עליך מנקודת המבט שלנו. אז התחלנו לדבר בגרון חנוק ועיניים דומעות אבל סיפרנו את אשר ראו עינינו יום יום, את החריצות והמסירות ואת האהבה הגדולה שלך לה' ולבית הכנסת ושירות הציבור.

לא זכורה לנו פעם אחת שראיתי אותך או נסענו  איתך ושאלנו לאן פניך והתשובה לא הייתה לצורך עשיית מצווה כלשהי. פרנקו אתה תחסר לנו מאוד כאדם, גבאי כחבר וכשכן. פרנקו בהחלט עיצבת נוף אחר בעולם כה מורכב ומפולג בהחלט היית מהדור הולך ונעלם שאהב פשטות ושפשוט אהב אתה תחסר לכולנו כמתפללי אחוות ישראל מאוד מאוד אוהבים אותך חבר יקר. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים. משתתפים בצער המשפחה כלל מתפללי בית הכנסת אחוות ישראל".

חבר מועצת העיר, עו"ד מאיר דהן, היה שכנו הטוב: "בתדהמה! לבי דואב וכואב. מתקשה לקבל את הבשורה המרה… מתקשה להאמין שהשכן האהוב עליי נכנע לנגיף הקורונה… הקורונה הורגת! רק בשנות ה-60 המוקדמות לחייו! נטול מחלות רקע מכל סוג שהוא! אבי פרנקו.

הכרתי אותו היכרות של ממש והתחברתי אליו… רק כאשר הוא עלה קומה אחת לביתי על-מנת לנחם אותי עם מות אמי ז"ל… משך כל השבעה והחודש דאג לשאול ולברר לצרכיי… מתקשר היה, כל בוקר, על-מנת להעיר אותי לתפילת שחרית, בכדי שאומר קדיש על אמי…דאג ועמל להכין את בית-הכנסת לסעודת השבעה ולסעודת החודש של אמי… הרים, פינה, אסף, ערך, ניקה. בנחת ובנועם-הליכות היה מציע לי להגיע לשיעורי התורה בבית-הכנסת על-מנת לזכות את נשמתה של אמי המנוחה… איש טוב היה אבי.  נשמה טובה… צדיק… עניו… שמח וטוב לבב… נשמה טובה, עם רצון טוב, שרק כוונות טובות הנחו אותו. חיוך תמידי נסוך היה על פניו הטובות… מסביר פנים… נעים הליכות… מתעניין התעניינות כנה ואמתית בשלומן של הבריות… הייתי שמח לפגוש אותו במעלית, בלובי, ברחוב… בחיוכו ובפניו הטובות והשמחות – היה מצליח להפיג מחשבות וטרדות היום…הוא העניק מעצמו רבות לבית-הכנסת ולכל מי שנכנס בשעריו… עבד את ה' בתמימות, בהתמדה ובאהבה אין קץ… אך הקפיד, לא פחות מכך, על קיום המצוות שבין אדם לחברו… ואהב הוא את רעיו כמוהו…לא כל אדם מתמזל מזלו והוא זוכה לשכנים נדירים דוגמתו ודוגמת רעייתו שולה תבדל"א…

ואני, התמזל מזלי. ואין אני מצליח לעכל את הבשורה הקשה והמרה על לכתו בטרם עת. האובדן קשה, חסרונו יורגש. תשמרו על עצמכם… קורונה אינה שפעת! היא אינה משחק ילדים! היא הורגת! יהי זכרו של חברי ושכני היקר והאהוב – אבי פרנקו – ברוך לעולמי עד… אנצור את זכרו בליבי לעולם".

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן