אתחיל מהסוף: בג’פניקה שבטיילת מלון דן שומרים על נהלי התו הסגול – בודקים חום בכניסה, מקפידים על כניסה במסכות פנים ומשתדלים לשמור גם על המרחק. בימים שבהם נגיף הקורונה זועק שהוא עוד כאן, כנראה שאפילו אני וחבריי לערב הזה, מסתכלים על הפרטים הקטנים והסופר חשובים.
הגענו בסביבות השעה שמונה בערב. שלושה סועדים בסך הכל, יפעת ופיני – בני זוג מאילת (לקוחות קבועים במקום) ואני – אורחת. המקום היה מלא יחסית, גם בפנים וגם בחוץ. “ואם לא הקורונה – היה פה מפורק”, אמרו השותפים שלי לסעודה. בניגוד לביקורים קודמות החליטו השניים – הפעם, לגוון ולשנות. לפני הכל הגבר שבחבורה, פיני, הזמין את החמוצים היפניים (“בכל ארוחה כאן אני לא מוותר על מנת הפתיחה הזו”) – והוא בהחלט צודק, המנה הכוללת כרוב, גזר, מלפפון, פלפלים וצנון בקישוט שומשום קלוי – מענגת את החך ומתאימה לסיפתח מוצלח של הארוחה. הוספנו ג’פנקו לנשנוש – רול הבית של הג’פניקה והתענגנו על כל יחידה.
למנות העיקריות בחרה יפעת באופציה הטבעונית, פאד סיו ירקות (אטריות אורז מוקפצות בצ’ילי וסויה תאילנדית כהה עם ברוקולי, פטריות שמפניון, פלפלים, בצל ירוק וקישוט כוסברה). המנה הייתה טובה, לדבריה, אך את כמות עלי הכוסברה, אפשר היה לצמצם.
לאחר שתהה לפשר טעמו של חלב הקוקוס, פיני בחר במנה הפיקנטית, צ’אנג מאי בקר (אטריות אודון מוקפצות בקארי אדום וחלב קוקוס עם פטריות שמפניון, פלפלים, בצל ירוק וקישוט כוסברה ובוטנים קלויים). אמנם הוא טרף את המנה אבל הודה שישנן מנות טובות יותר.
כמה ג’ובות? 3 זירו בבקבוקי זכוכית (12 ש”ח כ”א), חמוצים יפניים (16 ש”ח), ג’פנקו (36 ש”ח), צ’אנג מאי בקר (54 ש”ח), פאד סיו יו ירקות (44 ש”ח) ופאד תאי ירקות (41 ש”ח). עשרה אחוז הנחה לתושב אילת בהצגת כרטיס תושב העיר. בסה”כ: 204.30 ש”ל לשלושתנו. סכום סביר בהחלט לארוחת ערב.
שורה תחתונה: פייר? היה ממש אחלה. הגענו רעבים ויצאנו מסופקים עם ההחלטה להגיע שוב.
