לאחר 43 שנה ביקשה אישה להתגרש מבעלה ודרשה ממנו, במסגרת הסכם גירושין, לשלם לה שכירות עבור מגוריו בדירה. עו"ד לורה מישוק, המייצגת את הבעל, סירבה לסעיף זה בהסכם ואף הוסיפה כי על האישה, שעזבה מרצונה, לשאת בהוצאות הבית.
ארבעים ושלוש שנה לאחר שנשבעו אמונים, חתמו השבוע בני זוג על הסכם גירושין ויצאו כל אחד לדרכו. לפני זמן קצר ביקשה האישה להתגרש ופנתה לעורכת דין לצורך כתיבת הסכם גירושין. מרבית הסעיפים היו מקובלים בין הצדדים אלא שבמסגרת ההסכם ביקשה אשה להכתיב סעיף נוסף, לפיו בשל העובדה שלבני הזוג דירה בה מתגורר הבעל, עליו לשלם לה דמי שכירות חודשיים.
בשלב זה פנה הבעל אל עורכת הדין לורה מישוק, מומחית לדיני משפחה ומגשרת, אשר סירבה לסעיף. לטענת עורכת הדין מישוק, " אין עילה לפי חוק לשלם לה את שביקשה, שכן האישה בחרה מרצונה לעזוב את הדירה המשותפת לבני הזוג. הוא לא הוציא אותה מהבית, הוא לא גרם לה לצאת מהבית, הוא לא היה אלים כלפיה, היא ברחה יום אחד ובחרה לקום וללכת – מרצונה. על מה הוא צריך לשלם?". יתרה מכך, חידדה עורכת הדין מישוק את ההסכם בכך שצירפה סעיף נוסף, שלא רק שהבעל לא ישלם דמי שכירות אלא אף האישה חויבה לשאת במחצית מהוצאות הבית. "האשה קיבלה זאת – וההסכם נחתם לשביעות הצדדים", סיכמה עורכת הדין מישוק.
