ליאור אקרמן (46) תושב מזכרת בתיה, הוציא לאחרונה אלבום בכורה מרגש לאחר שבחר בקריירת סולו עם שירים ומוסיקה שיצר בעצמו. הופעתו הקרובה תתקיים בסוף החודש בירושלים.
"את הגיטרה הראשונה שלי קיבלתי מדודה שלי לבר מצווה אבל לא ניגנתי בה הרבה בזמנו", מספר אקרמן על תחילת דרכו. "רק כמה שנים אח"כ התחלתי לנגן ולשיר בקומזיצים בכוכב יאיר, המקום שבו נולדתי וגדלתי. בצבא נפתחתי דרך חברים מהפלוגה לעוד כמה אספקטים – גם כתיבת והלחנת שירים וגם נפתחתי לעוד סגנונות מוזיקליים שונים ממה שהייתי שומע עד אז. כשהייתי בערך בן שלושים הצטרפתי לראשונה ללהקה שבה ניגנו שילוב של חומר מקורי וקאברים, הכול באנגלית, ובסגנון רוק פרוגרסיבי. היו מספר הופעות אבל לא הרבה ואני מאד רציתי להופיע. לאחר חמש שנים עזבתי את ההרכב.
המשכת ללהקת 'רוני וודו' הידועה, מה גרם לך לבסוף לעזוב אותה ולבחור בקריירת סולו?
"אל "רוני וודו" הצטרפתי לפני בערך עשור כשהם חיפשו זמר וזה הרגיש לי מאד נכון – גם מבחינת המוזיקה וגם מבחינת המטרות והמקצועיות. ההופעה הראשונה שלנו הייתה בערך חודשיים אחרי שהצטרפתי. מאז ניגנו יחד שש שנים, הוצאנו שני אלבומים והופענו הרבה. לבסוף הרגשתי מיצוי ורצון לעשות את הדברים לבד, אז אחרי שעזבתי את ההרכב היו לי שנתיים די "שקטות", גם בגלל שהייתי צריך להגדיר לעצמי את הדרך החדשה שלי במוזיקה וגם באותה התקופה ליאת (אשתי לשעבר) ואני נפרדנו עם כל הקשיים שבאים עם זה. יחד עם כל הקושי בשנתיים האחרונות התחלתי לקדם מוזיקה שאני יצרתי, גם שירים שנכתבו לפני מספר שנים וגם שירים חדשים. הפקתי אלבום סולו (EP) עם אור בהיר הנפלא שהיה אחראי על כל תהליך ההפקה המוזיקלית גם באלבום השני של רוני וודו, ולפני חצי שנה התחלתי להופיע בקצב שאני מרגיש מאד טוב איתו – בערך הופעה בשבועיים בממוצע".
בשיר החדש שלך "מסיבת פרידה" אתה שר: " ושרתי על איך בחלום את עפה, ובמציאות את כבולה לשגרה עייפה ונשבר לי הקול, כמו שבסוף את נשברת גם, מחר את בשדה תעופה". אתה מתאר מציאות מאוד קשה ומורכבת, ספר לי על השיר הזה –
'מסיבת פרידה' מדבר על חברת ילדות קרובה שלי – חגית הלברשטם שחלתה לפני מספר שנים בטרשת נפוצה ומצבה אט אט הידרדר. כתבתי את השיר לאחר שחגית ארגנה לעצמה ולחבריה הקרובים מסיבת פרידה רגע לפני שהיא טסה לשווייץ להמתת חסד. אלו היו רגעים לא פשוטים והזיכרון של חגית מלווה אותי ונוכח עד היום.
28/7 ליאור יופיע בפוסט הוסטל שבירושלים.
