רחל אוחנה, מנהלת מינהל החינוך בעיריית אופקים, נבחרה לשאת דברים בוובינר בנושא חינוך בזמן חירום ביוזמת אנשים ומחשבים ובשיתוף קרן אתנה. הכנס אשר נערך בהשתתפות מנכ”ל משרד החינוך.
אוחנה שזרה את סיפורה של אופקים ב-7 באוקטובר בהתמודדות שלה כמנהלת מכלול החינוך בחירום ועד לרגע בו חזרה מערכת החינוך לשגרה.
“בשבוע הראשון, אופקים הייתה עיר חשוכה, כואבת, דומעת וחרדה. התארגנו מחדש אחרי שבוע והתחלנו לבנות מחדש את מערך החינוך בעיר, תוך התבססות על תקשורת אישית. הציר הטכנולוגי היווה עוגן מרכזי לתפקוד החינוך באופקים. בכלל, הטכנולוגיה היא עוגן לתפקוד החינוך בחירום ובשגרה”.
“אחרי שבוע”, אמרה, “התחלנו לבנות איים קטנים של שפיות – למנהלים, למורים, להורים ולילדים. איחדנו את מערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. יצרנו שמונה מתחמים. לעיר הגיעו כ-3,000 חיילים, שחלק מהם התמקמו בבתי הספר, והם סייעו לתושבים – וגם הסתייעו בהם. החזרנו את מעגלי בתי הספר בהדרגה. פיתחנו מעגלים תרפואידים להורים. בנינו רובד אחר רובד עוגן מבוסס תקשורת אישית. כלומר, גם כאן, הטכנולוגיה הייתה עבורנו עוגן”.
“מנהלי בתי הספר היו ראש החץ, ולאחריהם – המורים. התמודדנו עם מצב שבו כ-30% מהמורים פונו או התפנו מהעיר. טיפין טיפין יצרנו מציאות לטובת יציבות וחוסן. הפעלנו את קמפוסי החינוך, שיש בהם מעבדות דמיון. הצוות החינוכי חיבר תכנים וחומרים, וכך היה באפשרותנו לתקשר עם התלמידים. את התלמידים הגדולים, שאגרו זעם, הוצאנו בקבוצות בכל שבוע לטיול במצפה רמון, שם הם עברו טיפולים תרפואידים בטבע”.
“מאז”, אמרה אוחנה לסיום, “מערכת החינוך באופקים חזרה לסדרה, בדגש על הכלה וחיבוק, תוך התבססות על טכנולוגיות. כבר עם תחילת המלחמה בנינו תוכנית לטווח הרחוק, שבמסגרתה הקמפוסים מבוססי הטכנולוגיה הם שיהיו העוגן שבאמצעותו נקבל את התלמידים, עד האחרון שבהם. המשבר יצר הזדמנות ליצירת משהו הרבה יותר גדול מבחינה חינוכית, ובכוונתנו למצות את ההזדמנות עד תום וליצור משהו טוב יותר, עם ילדים בעלי כישורים חברתיים”.
◼️ לקבוצת חדשות אופקים בווטסאפ לחצו כאן
