מזכרת בתיה מתפתחת וממצבת עצמה כיישוב המבוקש ביותר באזור למרות הקשיים בעבודה מול גורמי הממשלה.
מה שקורה היום הוא שקשיים תשתיתיים ומדיניות בעייתית גורמים לעיכוב התחלות בנייה. הגיע הזמן לשינוי במנגנוני ההפעלה ולעבור למדיניות של קבינט דיור המתמקד בביצוע, בהתרת חסמים ובתכנון ארוך טווח שנותן מענה מקיף לתשתיות ותחבורה.
גבי גאון, ראש מועצת מזכרת בתיה משנת 2018 ויו"ר אשכול רשויות שורק דרום, הכולל 12 רשויות מקומיות במרחב שורק, בטור מיוחד לחדשות 08 >>
בעשור האחרון, מזכרת בתיה מתפתחת באופן משמעותי, עם דגש על תחומי החינוך והתשתיות. פרויקטים מרכזיים כמו פתיחת תחנת הרכבת ואישור התכנית להקמת פארק טכנולוגי נועדו לאפשר צמיחה כלכלית ותעסוקתית, מבלי לוותר על האופי הכפרי של המושבה. השילוב בין פיתוח מודרני ושמירה על תכנון ירוק ואזורי טבע מגן על האווירה הקהילתית והנוף הכפרי, תוך יצירת הזדמנויות חדשות לתושבים בתחומי עבודה, תחבורה וחינוך. כך, הפכה המועצה לאבן שואבת ולמקום שרבים רוצים להתגורר בה.
עם זאת, התהליכים הבירוקרטיים שמציבה המדינה מעכבים התקדמות בתחומים רבים. משרדי הממשלה אינם מצליחים לספק מענה תשתיתי מספק, דבר שמונע קידום של יחידות דיור חדשות ומעכב תשתיות קריטיות כמו מתקני ביוב אזוריים. לדוגמה, מתקן הביוב האזורי, שאמור היה להתרחב, נמצא בעיכוב משמעותי כי לא הוחלט מי יממן הרי כולם מתנערים, מה שתוקע את בנייתן של אלפי יחידות דיור שכבר אושרו במרחב. משרדי הממשלה אינם מצליחים לייצר שיתוף פעולה או תכנון ארוך טווח שיכלול פתרונות פרקטיים לאתגרים אלו. במקום זאת, אנו נתקלים במציאות שבה יש נתק בין תהליכי התכנון שפועלים לאשר תכניות לבין הביצוע בפועל, מה שמוביל לעיכובים נוספים ומסבך את התהליך כולו.
לאורך שנים הצהירו הממשלות השונות ומשרדים ממשלתיים והבטיחו למצוא פתרונות לבניית יחידות דיור, אך בפועל, כפי שאנחנו לצערנו מורגלים במחוזותינו, כאשר מגיעים לשלב הביצוע, מה שהיה הוא שיהיה, ודבר לא קורה. לדוגמה, בעוד המדינה מצליחה להשקיע מאות מיליוני שקלים בסיוע להקמת מתקן פסולת בראשל"צ, היא לא מצליחה – או ליתר דיוק לא מעוניינת – להקצות 40 מיליון שקל להרחבת מתקן הביוב, תהליך קריטי לפיתוח אלפי יחידות דיור באזור. גם המדיניות של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה בנושא הפשרת קרקעות החקלאיות מכבידה על הפיתוח, ולא מאפשרת לנו לנצל אלפי דונמים של שטחים בצורה יעילה ומאוזנת. מדיניות זו של המדינה משאירה שטחים פנויים להפקרות, דבר שמוביל לעבירות בניה, להיעדר אכיפה ואף להשתלטות גורמי פשיעה.
בצל המכשולים הבירוקרטיים המתמשכים, בשנים האחרונות, אנו ראשי רשויות דורשים בפורומים השונים מהפקידות הבכירה ומקובעי המדיניות להקים בהקדם מנגנוני תיאום, שיחזקו את הקשרים הרופפים ואת חוסר הסנכרון המובנה בין הרשויות המקומיות למשרדי הממשלה, כאשר יד אחת אינה מודעת, אף ברמה הבסיסית, לצרכיה השוטפים של היד השנייה. הקמת קבינט דיור לאומי (שולחן עגול), שבו ישתתפו כל הגורמים המעורבים – מהנדסים, כלכלנים ונציגים ממשלתיים – תאפשר לגשר על הפערים הקיימים ולהאיץ את תהליכי הביצוע. צו השעה הוא הקמת קבינט דיור לאומי, בדיוק כפי שמנהלים מלחמה, שייתן מענה להבאת עובדים, לפיתוח התשתיות ומתן התייחסות ספיצית ליישובים כמו מזכרת בתיה, בהם יש חשיבות מיוחדת לשימור האיזון בין פיתוח ושמירה על איכות חיים. שיתוף פעולה אמיתי בין כל הגורמים הרלוונטיים הוא המפתח להתקדמות ולקידום ביצוע של התחלות בנייה.
המתח המובנה שמתקיים ביני כראש מועצה קטנה לבין משרדי הממשלה מתחדד, למשל, כשמדובר בהנחתת תוכניות גדולות כמו הסכמי גג, מבלי לקחת בחשבון את הצרכים המקומיים והמורכבות הכלכלית והתשתיתית. אותן תוכניות, פעמים רבות מדי, אינן מתחשבות ביכולת של הרשויות להתמודד עם הגידול באוכלוסייה או בהיבטים כמו תשתיות חשמל, תחבורה, חינוך ומבני ציבור. נשמע בלתי סביר ככל שיישמע, אני יכול להעיד שלא פעם הפקידות הבכירה במחוז או בירושלים, אף לא טרחה לשלוח נציגות רשמית לסיור מקדים מוסדר במרחבי מזכרת בתיה, לפני שבחרה לאשר באופן חד-צדדי תכנית בנייה ומבלי להבין ברמה הבסיסית את האתגרים התכנוניים והתפעוליים בשטח, דוגמת אוםי היישוב, תכנון העומס על התשתיות ויצירת עומס כלכלי שעלול להביא לקריסת המועצה כי במשוואה הכוללת הכנסות ארנונה ממגורים הן בקושי מספיקות לכסות שליש מהעלות השוטפת של תפעול היישוב.
יצירת אזורי תעסוקה ותשתיות תחבורה תואמות היא קריטית מאוד, אחרת הפיתוח עלול להוביל לעומסי תנועה, להורדת איכות החיים של התושבים ואף לקריסה כלכלית של הרשות המקומית. לפני השקתם של פרויקטים גרנדיוזיים לדיור מואץ, מועצה בעלת צביון כפרי זקוקה לפיתוח של תשתיות שמותאמות לצרכים המקומיים, לשדרוג ותוספת כיתות לימוד לצד שטחים ירוקים, כדי שתוכל להמשיך לשמר את האופי שניתן לה כמושבה כפרית, שמאפשרת לתושביה רמת חיים גבוהה בקרבה למרכז ובמחירי דיור הגיוניים, כיום זוג צעיר לא יכול לקנות דירה במרכז הארץ.
הבעיה הגדולה מתחילה בעובדה שהמדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל גובה על מרכיב הקרקע בממוצע כמיליון שקלים. בוא נניח שהקרקע היתה ניתנת בחינם, אזי זוג צעיר יכל לרכוש דירה לא באזורי ביקוש סביב מיליון – מיליון וחצי שקלים. ההכנסות ממיסים למדינה על רכיב הקרקע מגיע בשנה למילארדי שקלים. נדרשת מדיניות עדכנית בעניין אם באמת רוצים כאן לדאוג לדור העתיד.
מיתוגה של מזכרת בתיה כפנינת השפלה הוא תוצר של עבודה קשה ואסטרטגיה ארוכת שנים. באופן אירוני, דווקא הישגיה הגבוהים בתחומי החינוך והעלייה המתמדת באיכות החיים מציבים אותה באשכול סוציו-אקונומי גבוה, שמשמעותו כרסום מתמיד בתקציב השנתי ביחס לעלויות האובייקטיביות ביוקר המחיה. לכל הפחות, מתבקש שמשרדי הממשלה להבין את המורכבות של רשויות בסוציו גבוה ללא אזור תעסוקה ומסחר ויידעו לתחזק מערכת יחסים בריאה – בוודאי עם ראשי הרשויות שמעניקים להם שקט תעשייתי ויציבות תקציבית.
