תמכתי במהלכי השלום שהוביל יצחק רבין ז”ל ופעלתי להצלחתם ובזכות זה הוא תמך במפעל שאני הובלתי להכשיר אברכים לצאת לשוק העבודה ולפרנס משפחותיהם בכבוד. לצערי, עם הירצחו ביד בן עוולה כשל הדרך לשלום ואנחנו ממשיכים לדמם וגם חלומי נגוז ובני התורה עדיין נאנקים תחת עול הפרנסה.
אך טבעי הדבר לבקש קרבת ראש ממשלה. אני בטוח שמר ארנון מילצ’ן שמח וחש כבוד גדול לזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות חבר של ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו. הוסף לכך את ההזדמנות שנקרה בדרכו להיות מעורב בנושאים מדיניים וביטחוניים שזה כשלעצמו בוודאי העניק לו סיפוק רב.
אין איסור תורה לקבל מתנות. אני מאמין שלא חש פסול במתת שהעביר למשפחת נתניהו לאות ידידות. אך טבעי שעשיר בעל נכסים וממון יבקש את קרבתו של ראש הממשלה או כל אישיות מפורסמת אחרת ולהיפך. זו גופא מתנה הגדולה ביותר שיכול המיליארדר לקבל. כל זה בגדר הסבירות. בנידון דידן נראה שיש כאן גוזמה יתירה בכמות גם אם מדובר במיליארדר שביקש להנות את משפחת נתניהו מנכסיו אף כי זה נהנה וזה לא חסר.
לו שמע ראש הממשלה לעצת שלמה המלך החכם באדם שקבע “וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹו֣ת יִחְיֶֽה” (משלי ט”ו כ”ז). לו רק לא היה חוטא בתאוותנות ונהנתנות יתר, היה מונע מעצמו ומהמדינה צרות צרורות. יש להבין, בזבזנות ומתירנות מסוגלות להפוך אדם נורמטיבי וצנוע לאוהב בצע.
רק בית משפט, לא התקשורת ולא המון העם, יכולים להפוך את מקבל מתנות למקבל שוחד. עד גזר דין מרשיע מקבל המתנות חף מפלילים. כל עוד לא הוכח שהנותן נותן את המתנה לחברו במטרה לשחדו ולא הוכח שהמקבל נתן לנותן דבר מה בתמורה אין בכך כל מעשה פלילי.
בני אדם אינם רוצים לקבל מתנה משונא או ממי שנותנה אותה להם בעל כורחם. כולי עלמא חושש להא דשונא מתנות יחיה. אין זה מעשה מוסרי להכריח את השני ליתן לו דבר מה בחינם. הנה כי כן כל הדורש מחבירו ליתן לו מתנה עושה מעשה לא הגון קל וחומר אם כפה את עצמו ליתנה לו (הרב משה פיינשטיין אגרות משה חו”מ ח”ג כ”א).
מרבותי למדתי, מבוגר הכופה ילד לבצע עבורו פעולה בניגוד לרצונו, עבר לכאורה עבירה של ניצול לא הגון. בעצם הציווי הפך את הילד לעבד שלו. עבדות אסורה מן התורה שהרי אנחנו עבדי ה’ ואל לנו לשמש עבדים לעבדים אמר הקב”ה (ויקרא כ”ה מ”ב) “כִּֽי־עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לֹ֥א יִמָּכְר֖וּ מִמְכֶּ֥רֶת עָֽבֶד”.
המקבל מתנה מאדם החפץ ביקרו הנותן בלב שלם ונפש חפצה בכוונה לגלות למקבל את אהבתו או הערצתו אליו ולחזק את קשרי הידידות ביניהם, זה טוב ויפה ומקיים את הפסוק “וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'” (ויקרא י”ט י”ח) אמר רש”י “כמוך ממש”. רבי עקיבא אמר: זה כלל גדול בתורה. ייחודנו הוא היסוד לאחדותנו ואחדותנו היא הערובה לביטחוננו. לכן הרבה הקב”ה לישראל תורה ומצוות כדי לצרף בהן את הבריות.
כלל גדול בהבנת נפש האדם, מלמד אותנו הרב אליהו דסלר “לאשר יתן – יאהב”. ככל שתרבה להעניק לשני, ברוחניות ובגשמיות, כן עתיד אתה לאהוב אותו יותר. אם ברצונך לאהוב מישהו – תרעיף עליו מתנות ותשרה האהבה ביניהם. לא בכדי כדי לקיים בחג מצוות “ושמחת בחגיך” (הלכות סוכה) נצטווינו לחלק מתנות לבני הבית.
לו ראש הממשלה היה מקפיד לברך ברכת המזון היה משנן “ונא אל תצריכנו ה’ אלוהינו לא לידי מתנת בשר ודם (בלשון יחיד) ולא לידי הלוואתם (בלשון רבים)” מקשים: מדוע לא טוב לקבל מתנה אחת אבל הרבה מתנות – כן? מדוע לא טוב ללוות מהרבה אנשים אבל הלוואה אחת מאיש אחד- כן?
ומתרצים: קבלת מתנה אחת גדולה ויקרה משעבדת אותי לנותן. הן אני חייב לו עד כדי שעבוד כעבד. לא כן אורחים הבאים לחתונה ומשאירים מתנה סבירה כנהוג או אז אינני משועבד למי מהם. לעומת זאת, כל המקבל הלוואה גדולה ממלווה אחד, אף שהוא הוא חב לו את עולמו הוא יכול להתמודד מולו עד שיתאפשר לו להחזירה. מאידך, לו יצויר שאני מקבל אלף הלוואות קטנות איך אתמודד אל מול המלווים התובעים ממני הלוואתם.
אמר החכם באדם שלמה המלך (משלי ט”ו) “תּוֹעֲבַ֣ת ה’ מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי־נֹֽעַם. עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה”. משרבו מקבלי המתנות נתמעטו ימי חיי בני האדם ונתקצרו השנים שלהם משום ששונא מתנות יחיה. אוהב מתנות, לא יזכה לחיים ארוכים. מאידך, כל שאינו מבקש מתנות מבני אדם ושם מבטחו בה’, יזכה בחיים נעימים וארוכים שבידו יתברך המפתח לחיים ומוות (סוטה מ”ז ב’).
המלבי”ם על הפסוק במשלי (שם) “עוכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנות יחיה” – מי שהוא מרוויח ממון שלא ביושר, לא יזכה בכבוד. להיפך, שמו יתלכלך ושם ביתו יתכער. הצובר הון פעמים בעזרת קשריו עם השלטון או בזכות שהוא חלק מהשלטון, עתיד עושרו להיות לו בבחינת עושר השמור לבעליו לרעתו. חיים טובים לא יהיו לו.
התאווה להתעשר בקלות ומהר, תפיל אותו ממסילת החיים. לעומתו, שונא מתנות, זה המסרב לקבלן וחי מיגיע כפיו – יחיה חיים שקטים ושלווים יותר. גם אם הכנסותיו דלות, עתיד הוא לחיות טוב יותר. המאמין שמזונותיו קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה, מעניקים לאדם רוגע ואושר.
מצודת דוד כתב: מי שאינו מקפיד על החוק ובוצע בצע להרבות עושר בלא משפט, ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה. סוף דבר; כל מה שהרוויח שלא כהוגן, יאבד ויימוג, בעוד שהשונא מתנות, ומבקש להרוויח את פרנסתו ביושר, ה’ ימלא חסרונו ויעניק לו חיים ארוכים.
רלב”ג כתב: הלוקח שוחד עתיד לדון דין שאינו דין צדק. הלוקח שוחד הוא מושחת הוא גזלן וסופו לדון ולגזור דין בניגוד לאמת כאמור (דברים ט”ז י”ט) “לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם”
הרמב”ם (קנין. הלכ’ זכיה ומתנה פי”ב הי”ז) “הצדיקים הגמורים ואנשי מעשה לא יקבלו מתנה מאדם אלא בוטחים בה’ ברוך שמו. לא בנדיבים ישים מבטחו”. המגיד משנה כתב “וטעם שראוי לכל משכיל, להסתפק במה שהיה הכרחי לו, ולא יבקש מותרות ותהיה נפשו חשובה על קניינו”. הירא את אלוהיו יראה שלימה, ולא יתעסק כלל ברדיפת ההון, אלא ישים מבטחו בשם יתברך שמו והוא ימלא חסרונו.
אמר דוד המלך (תהילים קכ”ח) “אשרי כל ירא ה’ ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך”. ההסתפקות בהכרחי מביאה הצלחה בעולם הזה ובעולם הבא, לפי שהקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם (אבות ספ”ד). והשמח בחלקו ניצל משלושתם. ואמרו רז”ל (שם רפ”ד) אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא.
“ואת החסידה” (ויקרא י”א י”ט) למה נקרא שמה חסידה? – שעושה מעשה חסידות עם חברותיה ומחלקת להם מזונות ממזונותיה. הוא אשר אמרו חז”ל (אבות פ”ה) “האומר שלי שלך ושלך שלך – חסיד”. אדם קרוב אצל עצמו ואדם אוהב את גופו. אם הוא נותן לאחר חלק מעצמו ומרכושו, הרי שהוא אוהב אותו יותר ומקרב אותו אליו יותר. לא כן נתינה שנועדה לשחד את המקבל. זו מקלקלת את השורה, יוצרת הפליה ומטפחת שנאה ונאמר “כי יהיה לאיש שונא לרעהו וארב וקם לו”.
גם ביחסינו לערביי ארץ ישראל, עלינו להשכיל להעניק להם את זכויות הפרט כהלכה ת”ר: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.
