במשך שנים אירית עוז הייתה בטוחה שהכאב שלה נובע מהילדים שהחרימו אותה. רק בבגרותה הבינה שהפצע העמוק יותר נוצר דווקא במקום אחר – בתחושה שאיש לא באמת ראה את מה שעברה. היום, מתוך אותה חוויה, היא מלווה ילדים, בני נוער ומבוגרים ומבקשת להעביר מסר שכל הורה ואיש חינוך חייבים לשמוע.
יש רגעים בילדות שלא עוזבים אותנו. לא בגלל מה שקרה בהם. בגלל מה שלא קרה.
עבור אירית עוז, מייסדת "משכן עוז – הרמוניה", אחד הרגעים הללו התחיל בכינוי אחד – "מסעודה". כך קראו לה הילדים בבית הספר. מה שהתחיל כמילה, הפך עם הזמן לחוויה שלמה של דחייה, לעג ובדידות. הכינוי ליווה אותה במסדרונות, בחצר, בכיתה ובמקומות שבהם ילד אמור להרגיש בטוח ושייך.
אבל כשעוז חוזרת היום אל הילדה שהייתה, היא לא זוכרת רק את הילדים. היא זוכרת בעיקר את התחושה. התחושה שאיש לא באמת ראה. "כשמדברים על חרם, כולם מדברים על הילדים", היא אומרת. "אבל פעמים רבות הסיפור האמיתי נמצא במקום אחר. במקום שבו ילד מבקש עזרה ומרגיש שהוא נשאר לבד."
כמו ילדים רבים, גם היא ניסתה בתחילה להתמודד בעצמה. להתעלם. להמשיך הלאה. לשכנע את עצמה שזה יעבור. אבל בשלב מסוים הכאב הפך גדול מדי.
היא אזרה אומץ. פנתה למבוגרים. ביקשה עזרה. קיוותה שמישהו יתערב. שמישהו יעצור את מה שקורה. שמישהו יגיד לה שהבעיה אינה בה. שמישהו יראה. "הייתי ילדה שרצתה שיאמינו בה", היא מספרת. "לא חיפשתי שיצילו אותי. רציתי לדעת שאני לא לבד."
אבל השנים לימדו אותה משהו נוסף. "הסיפור שלי לא היה באמת על חרם", היא אומרת. "הוא היה על מה שהתחלתי להאמין על עצמי בגלל החרם." המשפט הזה הפך עם הזמן לאחת התובנות המרכזיות בחייה.
לדבריה, ילדים שחווים דחייה לא לוקחים איתם רק את הזיכרון של מה שנאמר להם. הם לוקחים איתם גם את המסקנות. שאולי הם לא מספיק טובים. שאולי הם לא שייכים. שאולי משהו בהם פגום.
ולפעמים, דווקא האמונות האלה ממשיכות ללוות אותם הרבה אחרי שבית הספר נגמר. "הילדה שהייתי לא נשארה בכיתה", היא אומרת. "היא הלכה איתי גם לבגרות, לקשרים, להחלטות ולדימוי העצמי."
אלא שבשלב מסוים היא בחרה לעצור ולהתבונן מחדש בסיפור שלה. במקום להמשיך לשאול למה זה קרה לה, היא החלה לשאול שאלה אחרת: מה היא בוחרת לעשות עם זה עכשיו? לדבריה, שם התחיל הריפוי. לא במחיקת העבר. לא בהעמדת פנים שהכאב לא היה קיים. אלא בהסכמה להפסיק לתת לו להגדיר את מי שהיא.
"לא יכולתי לבחור את מה שקרה לי", היא אומרת. "אבל יכולתי לבחור מה לעשות עם מה שקרה לי." עוז מדגישה שהריפוי אינו רגע אחד של תובנה. פגיעה מתמשכת בילדות עלולה להשפיע על הערך העצמי, על מערכות יחסים, על תחושת השייכות ועל הדרך שבה אדם תופס את עצמו במשך שנים ארוכות.
"לא תמיד מתאוששים מריסוק כזה", היא אומרת. "וגם כשמתאוששים, זה לא קורה ביום אחד. יש להבין מה קרה, לכעוס, לבכות, להתאבל ולרפא."
לדבריה, במשך שנים היא נשאה בתוכה את אותה ילדה שנפגעה, נעלבה והאמינה לדברים שנאמרו עליה. רק עם הזמן הצליחה להסתכל עליה אחרת. לא מתוך ביקורת. לא מתוך בושה. אלא מתוך חמלה.
"אני מחבקת היום את הילדה אירית", היא אומרת. "אני מחבקת אותה על מה שעברה, על מה שהרגישה ועל הדרך הארוכה שעשתה." מתוך הדרך האישית שעברה, בחרה עוז להקדיש את חייה לליווי אנשים אחרים. ילדים, בני נוער, הורים ומבוגרים שנמצאים בנקודות שבר, שינוי או חיפוש.
במהלך השנים הקימה את "משכן עוז – הרמוניה", פיתחה את שיטת "הרמוניה" ויצרה את תהליך "אבחון השורשים", שנולד מתוך אמונה פשוטה: כדי לשנות את החיים, לא תמיד צריך להתחיל במה שרואים על פני השטח. לפעמים צריך לחזור לשורש. "אנשים מגיעים אליי עם ענפים", היא מסבירה. "עם קושי מול ילד, עם משבר בזוגיות, עם אובדן ביטחון עצמי או תחושת תקיעות. אבל כמעט תמיד מסתתרת מתחת לזה שאלה עמוקה יותר – מה הם התחילו להאמין על עצמם."
דווקא משום שהיא מכירה את המקום הזה מבפנים, היא מזהה אותו מהר גם אצל אחרים – הילד שלא מאמין בעצמו, הנערה שמרגישה שקופה, האדם שמרגיש שהחיים כבר החליטו עבורו מי הוא. "אני לא מאמינה בלתקן אנשים", היא אומרת. "אני מאמינה בלעזור להם להיזכר מי הם."
כששואלים אותה מה היא הייתה רוצה שהורים ואנשי חינוך ייקחו מהסיפור שלה, התשובה מגיעה מיד: "לראות!", לראות את הילד השקט, לראות את הילדה שמחייכת אבל סובלת, לראות את מי שלא תמיד יודע לבקש עזרה. "לפעמים כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו", היא אומרת. "מבוגר אחד שיראה אותו באמת."
היום, כשהיא מביטה לאחור על הילדה שכונתה "מסעודה", היא כבר לא רואה רק את הכאב, היא רואה ילדה אמיצה – ילדה שלא הפסיקה לחפש אור גם ברגעים החשוכים ביותר – ויותר מכל, היא רואה את הנקודה שממנה נולדה השליחות שלה; כי בסופו של דבר, הסיפור שלה אינו סיפור על חרם. הוא סיפור על ראייה, על הבחירה לראות את מי שנשאר לבד ועל היכולת להפוך פצע ישן למקום שממנו אפשר לרפא אחרים.
ליצירת קשר: הכי טוב דרך המייל- [email protected]
קישור לאתר – משכן עוז-הרמוניה
◼️ חדשות 08 נשים ועסקים בווטסאפ לחצו כאן
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
