ביום חמישי, ה-14 במרץ 2024, איבדה מדינת ישראל את אחד מבניה הטובים והאמיצים ביותר. רנ"ג אורי מויאל ז"ל, בן 51 בנופלו, לא היה רק איש קבע מסור; הוא היה התגלמות הישראלי היפה – איש משפחה מדימונה, בן ירוחם, ולוחם שבחר בנתינה ובחובה עד לרגע האחרון.
הקרב האחרון ב"ארומה": גבורה נגד כל הסיכויים
באותו צהריים גורלי, עצר אורי להפסקת קפה קצרה בסניף "ארומה" בצומת בית קמה. בעודו עומד במקום, התנפל עליו מחבל ודקר אותו מספר דקירות קטלניות בפלג גופו העליון. אדם רגיל היה מתמוטט במקום, אך אורי היה קורץ מחומר של גיבורים.
בכוחות על-אנושיים, כשהוא מדמם פציעה אנושות ונאבק על הכרתו, הדף אורי את המחבל, שלף את נשקו האישי וביצע ירי מדויק שנטרל את המפגע. במעשה הגבורה הזה, מנע אורי בגופו מסע הרג המוני והציל את חייהם של עשרות האזרחים והחיילים ששהו במתחם. רק לאחר שווידא שהסכנה חלפה והסובבים בטוחים, הוא התמוטט.
"האבא של בא"ח נח"ל"
אורי התגייס לצה"ל בשנת 1991 והקדיש את חייו לחיל הטכנולוגיה והאחזקה. כמנהל עבודה בבא"ח נח"ל, הוא הפך לדמות אגדית. עבור אלפי חיילים שעברו תחת ידיו, הוא לא היה רק מפקד – הוא היה אבא. הוא דאג לרווחתם, תיקן עבורם כל תקלה בחיוך, דאג לאוכל חם ולמילה טובה ברגעים קשים. מפקדיו מספרים על איש מקצוע מהמעלה הראשונה, צנוע ועניו, שתמיד שם את צורכי האחר לפני צרכיו שלו.
מורשת של אומץ ונתינה
אורי הותיר אחריו משפחה כואבת אך גאה: רעייתו ענבל, ושלושת ילדיו – ספיר, לידור וליאב, לצד נכדים, אחים ואחיות. הוא גדל בירוחם למשפחה ערכית ושורשית ובנה את ביתו בדימונה, שם היה דמות מוכרת ואהובה על הכל.
מותו של אורי מויאל הוא תזכורת כואבת למחיר הדמים שאנו משלמים על חיינו כאן, אך סיפורו הוא מגדלור של עוצמה. אורי לא נפל כקורבן – הוא נפל כלוחם, כשהוא מגן על עמו עד נשמתו האחרונה.
צפו באלבום התמונות [באדיבות המשפחה]
