המבקר מסביר כי המשבר הגדול באילת בשנת הקורונה הוא למעשה התממשות האיומים ששנים מרחפים מעל העיר: אילת מתמודדת יותר מעשור עם התיישנות תשתיות התיירות ואי-הקמת בתי מלון ופרויקטי תיירות חדשים, תחרות עם אתרי נופש במדינות שכנות (כמו עקבה בירדן וטאבה במצרים) וגם במדינות רחוקות יותר שמושכות אליהן נופשים ישראלים (בצל רפורמת השמיים הפתוחים והירידה בעלות החופשות). כל אלה תמיד מאיימים על יציבותה הכלכלית של אילת ועל פרנסת תושביה, אולם בקורונה הדבר הוביל למשבר של ממש.
מבקר המדינה מציין כי מעבר לפן התעסוקתי, הריחוק הגיאוגרפי ומזג האוויר החם מייצרים עלויות נוספות לתושבים המעלות את יוקר המחייה בעיר, ומאז הקמתה התמודדו העיר ותושביה עם מצב כלכלי ותנאי תעסוקה מאתגרים. בנוסף, יותר מרבע מהכנסות עיריית אילת מארנונה מקורן בארנונה מבתי המלון. שיעור זה הוא הגבוה ביותר, באופן ניכר, ביחס לשיעורי הכנסות הארנונה ממלונות ביתר היישובים בישראל.
ממצאי דו"ח המבקר מראים כי ניסיונות העשור האחרון לקדם תוכניות ממשלתיות רב-תחומיות ורחבות לעיר אילת, אשר יפַתחו מנועי צמיחה כלכליים חדשים בעיר ועיסוקים מגוונים לתושביה, לא הבשילו – בין בשל עיכובים של שנים בקבלת החלטות, ובין בשל חסמים שונים ביישומם של פרויקטים שעליהם הוחלט. אחת מהתוכניות היא מיזם הרכבת לאילת, שעליה מדברים עוד משנות ה-60. לא בטוח שלרכבת יש היתכנות כלכלית, אבל בעקבות החלטות ממשלה ההליכים בעניינה מצויים כבר עשור בשלבי הכנה או בדיקה.