באחד הימים נסעו רבי עקיבא איגר ורבי יעקב מליסא לוורשא, לאסיפת רבנים גדולה שנערכה בעיר. כל הדרך ישבו ודיברו דברי תורה
יהודיי וורשא הגיעו בהמוניהם לשערי העיר כדי לקבל את פני שני גדולי הדור, והובילום במרכבה מפוארת רתומה לסוסים בכבוד מלכים. באמצע הדרך התירו תלמידי חכמים את הסוסים מהמרכבה שעליה גדולי הדור ומשכו אותה בעצמם במקום הסוסים. כשראה רבי עקיבא איגר את כל הכבוד הזה, חשב כי כל הכבוד הזה לרבי יעקב מליסא, לכן ירד גם הוא ומשך גם הוא את המרכבה.
כשראה רבי יעקב את הכבוד הזה חשב גם הוא כי הוא לכבודו של רבי עקיבא איגר ולכן גם הוא ירד מהמרכבה ומשך אותה בגופו. כך נשארה העגלה ריקה כשתלמידי חכמים ובתוכם רבי עקיבא איגר ורבי יעקב מליסא מושכים אותה. כך חלקו גדולי ישראל כבוד זה לזה! ('וקראת לשבת עונג')
כולנו אוהבים אנשים רבים, משפחה, חברים. אולם האם אנו מכבדים אותם? לאהוב אינו פרוש לכבד, לכבד הוא לגשר בין נפשות שונות. כשאתה מכבד את האחר אתה בונה גשר בינך לבינו, אתה מתחבר אליו גם כשהוא שונה ממך. לא צריך לאהוב כדי לכבד את האחר, אולם כשתעשה זאת תחבר את נפשך אל נפשו, תהיה חלק ממנו, יהיה לך אכפת, תרגיש את מצוקתו, יהיה לך קל יותר לתת לו ולאהוב אותו.
אם תכבד את האדם באשר הוא, תכבד את בן או בת הזוג גם כשאתה לא מסכים איתו בתחומים רבים, תכבד את העובדים ולא תרמוס אותם, תתחשב בצעיר ותעריך את המבוגר, תקנה שם טוב, תרכוש רכות וחמלה, תוכל להיות אדם טוב יותר, מיוחד יותר ובעיקר שליו יותר.
תכבד את בניו של מלך העולם, תגשר, תתאחד, ותזכה לכבוד ממלך הכבוד. כשאתה מכבד את בניו של המלך אין סוף לכבוד שהוא ייתן לך. משתלם לך להתחיל ולנסות, כבוד הדדי – המעלה הגדולה של האדם.
