ב-31 באוגוסט ציין יורם ברגמן, הידוע בכינויו "פאניקה" את יום הולדתו השבעים ואחד – והאחרון. הבוקר (חמישי) נפוצה הידיעה על מותו של האיש והתקליטים, לאחר מאבק ממושך במאבק הסרטן – ורבים נותרו בהלם, לחלוחית בעינם.
יורם היה שם דבר – הן באישיותו הכובשת והן בהומור שהיה שייך רק לו. אל המוסיקה התחבר כבר בשנות השישים, היה תקליטן נודע שמוסיקה הייתה עולמו, הוא כל כך אהב את הצלילים הנוסטלגיים שבחלוף הימים החל למכור קסטות ברחוב טלר בעיר. יחד עם רעייתו רותי הקימו את אימפריית התקליטים "פאניקה" שמשכה אליה שוחרי מוסיקה מכל העולם.
אבי קינד, חברו הקרוב אמר: "העבודה הראשונה שלי בחיים הייתה אצל יורם. לא פשוט לדבר עליו בלשון עבר. הוא פשוט אגדה רחובותית… כואב הלב. מי שגדל כל נוסטלגיה רחובותית לא יכול שלא להיות בהלם. הוא הפיק הרבה סרטים על רחובות, על ההווי הרחובותי, גם קלטות… במידה מסויימת הוא היה הקול המוסיקלי שלנו בשנות ה70 וה80 הרבה לפני עידן היטיוב והדיגיטל. הוא הביא את המוסיקה לרחובות – מוסיקה מכל המינים והסוגים והעדות. הוא בעצמו חיבור של מזרח ומערב – נער קיבוצניק אשכנזי שהתחתן עם נערה ממוצא מזרחי. הוא שילוב של הכל והקול. כל מי שאהב או רצה מוסיקה – ידע שיש את יורם, אם זה צעד תימני או ביטלס ששמענו דרכו. גדלנו על המוסיקה שלו".
ב"דה לה פה" בית הקפה של קינד ביקר יורם רבות. אך עבור קינד היה הרבה מעבר. "הוא היה חבר שלי, שכן שלי, גר בית לידי, כששאלו אותי איפה אני גר אמרתי שאני גר ברחוב של יורם ברגמן. איש ממש מדהים ונורא משעשע. כולם אהבו לעקוב אחר הפוסטים בפייסבוק שלו החנות שלו היא סוג של מקדש – עליה לרגל. מכל חלקי הארץ הגיעו לקנות תקליט או לשמוע מוסיקה ייחודית שהייתה רק אצלו. יש בביתו מרתף מטורף עם עשרת אלפים תקליטים והוא נהג לקרוא לזה 'מרתף הדמים'. אפשר לדבר עליו בלי סוף, איש ענק. ועכשיו – האגדה הלכה".
*עדכון: הלוויתו של יורם ברגמן תתקיים היום (חמישי), בשעה 18:00 בבית העלמין הראשי ברחובות. משפחת ברגמן תשב שבעה ברחוב הזית 5, רחובות. יהי זיכרו ברוך.
