למנוע מהחמאס לקבל ולו פרוסת לחם מהסיוע ההומניטרי
צה”ל חייב להשמיד את החמאס ובלית ברירה גם במחיר פגיעה בבלתי מעורבים. אם חלילה נובס וניסוג חיינו כאן יהיו בלתי נסבלים עד בלתי אפשריים. עובדה! כל פעם שנסוגונו מרצועת עזה המצב הביטחוני הפך לקשה יותר. אחרי הטבח בעוטף עזה בשמחת תורה תשפ”ד העולם הבין שאין ברירה ועלינו לשוב ולכבוש את עזה.
מדין רודף כל מחבל בן מוות הוא. כל הבא להרגך השכם להורגו. החמאס חרט על דגלו להשמיד ולהרוג את היהודים ולהקים בארץ ישראל מדינה איסלאמית. המלחמה במתנגדים לשיבת ציון הוא או הם או אנחנו. זו מלחמה תמידית, מלחמה לה’ בעמלק מדר דור, היכולה להסתיים במות המחבל או אם יניח חרבו ויבקש לחיות עמנו כאן בשלום. הן כך כתב יהושוע לכנענים קודם בואו לכבוש את הארץ: מי שרוצה להשלים עמנו – יחיה עמנו בשלום. מי שיתנגד לשיבת ציון – ימות.
הרמב”ן קבע: אין מלחמה ללא הרוגים. זו טבעה של מלחמה המביאה מוות חרבן והרס אל מול השלום המחזיק חיים ומביא שגשוג ופריחה, שלום ושלווה. אחרי הטבח שטבח בנו באכזריות ארגון הטרור “החמאס” השולט בעזה, בשמחת תורה תשפ”ד, יצאנו למלחמה להצלת ישראל מיד צר הבא אליהם. מלחמת “חרבות ברזל” היא מלחמת מצווה ונועדה להרוג את המחבלים המבקשים להשמידנו ולרשת את ארצנו.
צה”ל נמנע מפגיעה בבלתי מעורבים עם כניסתו לעזה כדי להשמיד את החמאס ווידא שהעזתים יצאו מאזור הלחימה לבל יפגעו. אמרה התורה (בראשית ט’ ו’) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם”. שפיכות דמים מעכבת את הגאולה ומונעת הפיכת העולם לגן עדן. זכור נזכור! כיבוש הארץ יעשה “ברישיון האומות” (רמב”ן). לכן יש להקפיד ולהימנע משפיכות דמים ככל שניתן.
לדעת החזון איש (סנהדרין סימן כ”ה) חובה לחסוך בחיי ישראל “יש לנו להשתדל למעט אבידת ישראל בכל מאי דאפשר” ובוודאי להציל חיילים אפילו במחיר פגיעה בבלתי מעורבים. “באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר ואלו שבצד זה יינצלו ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד יוותר בחיים” הוא רואה בהטיית החץ מצד זה לצד אחר פעולת הצלה.
אין ספק, שהסיוע ההומניטרי שישראל מכניסה לעזה, מאפשר לחמאס להמשיך ולהילחם בנו וזה עולה לנו במחיר דמים יקר. אף כי התורה אוסרת הרעבת העזתים הרי שצה”ל מחויב לניצחון ועליו לוודא שהמחבלים לא יקבל ולו פרוסת לחם אחת או כוס מים מהסיוע ההומניטרי עד שהחמאס ייכנע ויחזיר את כל החטופים.
הרמב”ם בהלכות מלכים ומלחמותיהן (פ”ח ה”א) מלמד אותנו מה מותר וצריך כדי להביא את הניצחון. הוא מתיר לעבור על איסורי תורה כדי לאפשר לחייל להביא את הניצחון – “מותר לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך”. הוא מציע (פ”ז הט”ו) שהמתגייס למלחמה “ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה”. חייל מפחד “עובר בלא תעשה” ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא ניצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל”. אחרי שנכבוש את עזה ונשמיד את החמאס עלינו תהא מוטלת החובה לשמור את רצועת עזה כמפורזת. לוודא שידברו בה שלום ולא יעשו עוד מלחמה ונחיה כאן יחד. איש תחת גפנו ותחת תאנתו. אכי”ר.
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
