בשנים האחרונות התפתחה תופעה מדאיגה בה כחלק מהליך הגירושין, נשים מגישות במשטרה תלונות כנגד הגברים בטענה לאלימות פיזית כנגדן ואף חמור מכך כדומת אינוס וזאת על מנת להשיג יתרון בהליכי הגירושין. גברים רבים מוצאים עצמם תוך זמן קצר מאחורי אזיק ובריח בניסיון להוכיח את האמת כי לא נגעו באישה, לא ביצעו את המעשים המיוחסים ולפעמים אף מצליחים להוכיח שבכלל לא היו בקרבת האישה כשלטענתה בוצע המעשה נגדה והיו בעבודה או בעיר אחרת.
לא אחת נתקלתי בעבודתי במצב בו גברים היו קורבנות האלימות והאישה היא זו שהכתה אותם ומקרים בהם האישה פגעה בעצמה על מנת לבסס תלונת שווא, ומי יאמין לגבר כשהאישה הולכת ומספרת אחרת ? מי מאמין לגברים כשהאישה פוגעת בעצמה ומאשימה את הגבר?
אני סבורה כי במידה והאלימות כלפי האישה היא אמיתית, על הגורמים כדוגמת המשטרה ובתי המשפט לטפל במקרה בשיא החומרה לרבות מאסר הבעל האלים. אולם באותו משקל אני רואה בתלונות שיקריות של נשים כלפי גברים סוג של אלימות פיזית, נפשית וכלכלית כאחד, שכן הגבר נמצא פתאום בשלב שצריך להוכיח חפותו תוך שהוא מורחק מעבודתו / פרנסתו וחמור יותר מילדיו.
רבים טוענים שצריך לטפל בטענות אלימות בחומרה לאור כמות הנרצחות בשנה (למרות שרוב הרציחות המדוברות אינן יהודיות ושייכות למגזר בו רציחות במשפחה הן עניין תרבותי), אולם עו"ד גרוסמן מציינת כי גורמים רבים מנסים לטאטא מתחת לשטיח את התאבדות אותם גברים שנכפה עליהם מצב קשה של כלא, הרחקה מהילדים, הפסד עבודה ופרנסה וסטיגמה חברתית מוטעית. גם לאחר שאלו הצליחו להוכיח במשטרה כי לא ביצעו את המעשים שיוחסו להם, לא ניתן להחזיר הזמן לאחור והחמור מכל הינו כי אותן נשים שהוכח שהגישו תלונות שווא, לא מקבלות עונש על שימושן הציני והנפשע במערכות הציבוריות כי אם מזונות ומשמורת מלאה.
עו"ד לורה מישוק גרוסמן, קוראת לכם לסייע במאבק למניעת תופעה זו.
האזינו לראיון של עו"ד לורה מישוק גרוסמן ברדיו דרום, בנושא זה
