טרגדיה: שרי פילוסוף (43) – מקימת קבוצת הפייסבוק הפופולרית 'חולי ניקיון הקבוצה הרשמית' – דמות ידועה ומוכרת בעיר הולדתה נס ציונה, במקום מגוריה גדרה, באזור השפלה ובעולם התקשורת והעסקים, הלכה לעולמה היום לאחר מאבק ממושך עם מחלת הסרטן. הותירה אחריה בעל תומך – קובי, ושני ילדים. בשבוע שעבר הודתה לראש מועצת גדרה שהגיעה לבקרה ב'שיבא' שם נדם ליבה, שם עצמה את עיניה בפעם האחרונה.
בראיון שהעניקה ל"לאשה" במרץ האחרון סיפרה: "חודש פברואר לפני שנה יצאתי מניתוח. כשפקחתי עיניים, אמרו לי שיש לי סרטן בלבלב. המצב, אני מאמינה, הוא זמני, אבל בינתיים זה משתק – גופנית, פיזית ונפשית. מאז ומתמיד הייתי אישה שעובדת על טורבו. גדלתי בנס־ציונה כבת בכורה לאמא שילדה אותי ביום הולדתה ה־17. הוריי התגרשו אחרי שבע שנות נישואים, ואחי ואני נשארנו עם אמא. כשהתגרשה היו לה 11 שנות לימוד והיא עבדה כקופאית ב'אגד'. עם השנים היא למדה והפכה להיות מנהלת חשבונות וחשבת שכר וקנתה בית בכוחות עצמה. בתקופת הקורונה היא עברה לבשל אוכל ביתי תחת השם 'סלטי בתיה'. בחודש האחרון היא עזבה את ביתה, חילקה את הריהוט והחפצים ובאה לגור איתנו, כדי לטפל בי. לפני שנתיים, כשעברנו מהבסיס שבו גרנו שלוש שנים לביתנו בגדרה, חליתי בצהבת עם חום וגרד בכל הגוף. האבחנה הייתה אבנים בכיס המרה. עברתי ניתוח, הוציאו לי את כיס המרה, שמו לי סטנט (תומכן), והייתי במעקב רצוף. בבדיקות הכל יצא תקין, אבל אז התחילו כאבי תופת בגב והקאות. בתקופה קצרה ירדתי עשרה קילו. הגעתי לבית החולים שיבא ונקבע לי ניתוח בשם וויפל (WHIPPLE), שבו מורידים את ראש הלבלב, התריסריון וחלק מהקיבה. הייתי בטוחה שאחרי הניתוח ייגמר הבלגן. שנייה לפני הניתוח עשיתי טיקטוק עם הזונדה ושרתי 'איך אני נראית? מיליון דולר!'. הניתוח היה ארוך, שמונה־תשע שעות. התברר, כאמור, שמדובר בסרטן הלבלב והחליטו שאעבור כימותרפיה ואז עוד ניתוח. בכל אשפוז הבאתי איתי מהבית מצעים, מגבות, מגבוני ניקוי ואקונומיקה. ניקיתי את השירותים, וביקשתי שיחליפו את הווילונות בחדר ששכבתי בו".
שרי – הרבתה לשתף בפייסבוק אודות מחלתה, טיפולים קשים שעברה והמון על התמיכה והפרגון שהיא מקבלת ממשפחתה ומהסביבה. באחד הפוסטים היותר מרגשים ממש לפני כמה חודשים כתבה:
בתקופה האחרונה עברתי גיהינום לא קטן.
פרוצדורה שהשביתה לי את החיים וכיום אני כמעט ולא יכולה להתנהל לבד, עד שזה שיעבור…
לפני כל זה,
הייתי בסרט אחר.
הכחשתי שיש לי סרטן למרות שהסכמתי לטיפולים.
הרגשתי שהכול מתחיל להירפא. מה שלא היה לי.
לא סרטן.
סירבתי להאמין אבל עשיתי מה שהרופאים אמרו.
הכאבים אמנם הורגשו כמעט תמיד,
אך יכולתי לעשות מתיחות שקצת הקלו על העניין.
הייתי עצמאית יותר.
אמנם חלשה מהטיפולים אבל מתעקשת לחיות.
לא מוגבלת כמו היום.
ואז,
כשכבר לא יכולתי לסבול עוד,
כשהייתי במקום הכי נמוך,
הכי חלש,
הכי כואב,
בכיתי לו.
שאלתי אותו כמה עוד אוכל לסבול?
התפרקתי.
התחננתי לעזרה.
ופתאום…
העזרה החלה להגיע מכל מקום אפשרי.
חברה אחות שאמרה לי שהיא כ"כ בטוחה בהחלמתי,
שהיא ממש מדמיינת אותנו יחד בעתיד הקרוב עושות דברים נפלאים יחד כמו תמיד,
חברה מלאכית אחרת ששלחה לי מסרים מדהימים בדיוק עבורי,
מטפלת שחלתה בסרטן וריפאה את עצמה בכוח המחשבה!
אישה שחלתה בסרטן הלבלב כמוני! רק בגיל 70 והיום היא בת 80 ובריאה לחלוטין.
שנה וסיימה הכול.
הנשיקות מהבנים שלי (לפני הקורונה של לביא)
קובי
אמא
וכל המשפחה המושלמת שלי.
המטפלת שריפאה עצמה מהסרטן, ביקשה ממני לומר לכל הסובבים שלי,
שלא יפריעו לי במטרה!
אני מתחילה בריפוי עצמי!
ואם יש לכם סיפורי מוות או שאתם דואגים לי מדי,
אל תשתפו איתי בשום אופן!!!
אני צריכה סביבה שתאמין בלב שלם שאני מבריאה ותראה לי את זה.
אני בתוך תהליך ריפוי הכי חשוב בחיי!
לא לשלוח לי סיפורי מוות לפרטי!
למה?
זה לא מועיל בשום צורה וזה אפילו עושה לי נזק גדול.
זה מפחיד אותי!
