בעקבות לחץ מתמשך שמפעילה ועידת ישראל לכלכלה ירוקה ומסקנות שהועברו לכל דרגי המקצוע, תתכנס ביום א ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לדיון מיוחד בנושא "משבר הפסולת ותפקיד הקרן לשמירת הניקיון". גם השלטון המקומי מבקש שינוי בגישה: "נזק שעלול להיות בלתי הפיך". גיל ליבנה: "מציאות הטיפול בפסולת מעלה חשש כבד שאנו על סף משבר סביבתי של ממש".
ישראל נלחמת בפסולת. ביום ראשון הקרוב תתכנס ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לדיון מיוחד בנושא "משבר הפסולת ותפקיד הקרן לשמירת הניקיון". בדיון ישתתפו, בין השאר, נציגים מהמשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, מינהל התכנון, משרד המשפטים, משרד האוצר, המרכז לשלטון מקומי ולשלטון אזורי.
הדיון מתקיים בעקבות דוחות מקצועיים מפורטים רבים שהוגשו ולחץ מתמשך שמפעילה ועידת ישראל לכלכלה ירוקה, אשר לא מורידה את הנושא מסדר היום הציבורי, על רקע היותה של ישראל מפגע תברואתי משמעותי בנוגע לזיהום אוויר. עד כמה אתם שואלים? ישראל, מי היה מאמין, מייצרת יותר אשפה ליום מאשר כל מדינה אחרת ממדינות האיחוד האירופי – 1.79 ק"ג (!).
הנושא יהיה אחד הנושאים המרכזיים בוועידה שתתקיים ב-26 בחודש במיוזיק סיטי באר-שבע ותכלול את ראשי המשקל, הכלכלה והאנרגיה הירוקה בישראל. הוועידה עוסקת בנושא כבר שנים רבות, העלתה אותו לכותרות ובוועידה הנוכחית היא מתכוונת גם להוביל למהפך מחשבתי ובעיקר מעשי של הממשלה. ועידת ישראל לכלכה ירוקה השנה היא תחת הכותרת: "האירוע היחיד שמזיז דברים בכלכלה הירוקה" – כך שראשיה בטוחים שבכנס השנה יימצא גם הפתרון או לפחות הרעיונות שיובילו לשינוי דרכה של הממשלה בנושא הכל-כך חשוב ובוער אצל כל אחד מאיתנו.
ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם אתגרים משמעותיים בתחום ניהול הפסולת. הישראלי הממוצע מייצר כ-1.7 ק"ג פסולת ביום, המסתכמים לכ-5.5 מיליון טון פסולת עירונית מדי שנה. קצב גידול ייצור הפסולת עומד על כ-1.8% בשנה, ובתוך עשור צפוי גידול של כרבע בכמות הפסולת העירונית המיוצרת בישראל, מ-5.8 מיליון טון ב-2020 ל-7.5 מיליון טון ב-2030.
רוב הפסולת בישראל מועברת להטמנה בקרקע, עם שיעור הטמנה של כ-80% – לעומת ממוצע של כ-40% במדינות ה-OECD. שיעור ייצור הפסולת לנפש בישראל עומד על 691 ק"ג לשנה, לעומת 534 ק"ג לנפש בממוצע במדינות ה-OECD. הטמנת הפסולת גוררת פליטה של כ-1.2 מיליון טון גזי חממה בשנה, כמות השווה לפליטות גזי החממה של כ-250 אלף כלי רכב פרטיים במשך שנה. הגז המשתחרר מורכב ברובו ממתאן (55%-60%), והוא מזהם את האוויר, הקרקע ומי התהום.
בנוסף, מדי שנה מדווחות למערך הכבאות בישראל כ-13,000 שריפות פסולת, שהן כמעט 40 שריפות ביום בממוצע. כמות הפסולת הנשרפת בשנה מוערכת בכ-250,000 טונות. שריפות אלו גורמות לזיהום אוויר כבד ומזהמות גם את הקרקע ואת מקורות המים.
במכתב ששלח לפני שבועיים יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, הוא מתריע בפני ח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה כי "הרשויות המקומיות עומדות בפני שוקת שבורה". בין השאר מציין ביבס: "המשבר בענף הפסולת הינו כשל מתמשך של המדינה לאורך השנים האחרונות. מזה תקופה ממושכת שאנו מתריעים בפני המשרד להגנת הסביבה, משרד האוצר, משרד הפנים, מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל, על הקשיים והליקויים בתחום הטיפול בפסולת, והמשבר ההולך ומחריף. לצערנו, אנו רואים כיצד כל תחזיותינו מתממשות: נפחי ההטמנה הולכים ופוחתים; אתרי הטמנה הולכים ונסגרים, כאשר הנותרים מתרכזים בעיקר בדרום הארץ, ולכך משמעויות כלכליות ישירות ועקיפות".
"סוגיית הטיפול בפסולת היא סוגיה לאומית, ואף בינלאומית. העלויות העקיפות שייגרמו כתוצאה מטיפול לקוי בפסולת – כגון: השלכתה בצדי הדרכים ובשטחים הפתוחים ו/או שריפתה באופן לא מבוקר – הן עלויות בהן תישא המדינה. המדינה, היא שחתומה על הסכמים ועל אמנות בינלאומיות, מכוחם היא מחויבת להפחתת פסולת מוטמנת וטיפול נכון בה.
משבר הפסולת הוא נזק שעלול להיות בלתי הפיך, ואת נזקיו ואת קריסת הרשויות המקומיות תשלם בסוף המדינה. במקום להעמיד רשויות עצמאיות ומתפקדות, תאלץ המדינה להכנס בנעליהן של הרשויות, ולממן מקופתה את מתן השירותים לתושבים. לצערנו, אין המדובר בתרחיש אימים, כי אם בתוצאה הסתברותית נראית לעין".
"מדינת ישראל טובעת בזבל של עצמה", טוען מנכ"ל איגוד ערים דן (פארק המחזור חירייה) ונשיא ועידת ישראל לכלכלה, גיל ליבנה. "תמונת המציאות של הטיפול בפסולת מעלה חשש כבד שאנו על סף משבר סביבתי של ממש".
"אל מול הכמויות הגדלות והולכות של פסולת להטמנה, צומצמו לאורך השנים במכוון אפשרויות ההטמנה במטמנות הבודדות שעוד נותרו בארץ מתוך אשליה שאם לא יהיה היכן להטמין, הפסולת איכשהו תיעלם. ובכן הפסולת לא נעלמת, היא גדלה משנה לשנה, והעומס במטמנות הבודדות שנותרו מאיים להכריע אותן", סיכם ליבנה.
הצטרפו לחדשות איכות הסביבה בווטסאפ לחצו כאן
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
