חבר מועצת עיריית גדרה, שלום אזרד, צמוד למיטת אביו עמרם, שחלה בדלקת ריאות חריפה. ביחידת טיפול נמרץ בשערי צדק מוצא את עצמו אזרד ישן על ספסל ועורך שבת ל-50 קרובי משפחה של מאושפזים. את הפוליטיקה בשלב זה הוא משאיר בצד: “יש לי את הזכות לזכות במצוה של כיבוד אם ואב, זה דוחה בחירות ודוחה הכל”
ביום שני בערב אירעה תפנית במצבו הרפואי של עמרם אזרד, אביו של חבר מועצת עיריית גדרה, שלום אזרד (גשר) כאשר ביקש ממיטת חוליו להסיר את מכשיר ההנשמה ולהניח תפילין. “בשעה 7 בערב אבא הסתכל עליי וביקש ‘תביא לי תפילין’, התרגשתי יותר ממה שהתרגשתי בבר המצווה של הבן שלי. זו הייתה התרגשות עצומה. אפילו המדדים שלו קפצו למעלה, הדופק קפץ ל-160, האחות רצה לחדר לראות מה קרה – כשהיא ראתה את התפילין על הראש, גם היא הבינה. אבא התרגש מהמעמד, הוא בקושי מדבר עם השפתיים ועובר תקופה קשה אבל הוא אמר ‘שמע ישראל’, אמר ברכות השחר אפילו שהיה שבע בערב וביקש ליטול ידיים. מבחינתנו זהו שיפור עצום”.
בשלושת השבועות האחרונים שוהים לצד המיטה אימו של שלום ואחיו, שניהם מתגוררים בבית וגן, מרחק עשר דקות הליכה מבית החולים. הוא מתגורר בגדרה, אולם מגיע למושבה רק כדי להחליף בגדים ואולי לגנוב שינה של חצי לילה, לדבריו. לפני מספר חודשים עבר אביו בן ה-80 ניתוח באגן, ככל הנראה במהלך השהות בבית החולים חטף חיידק ואושפז בשל דלקת ריאות חריפה. מאז שהגיע במצב אנוש, הוא שוהה ביחידת טיפול נמרץ. “פחדתי לא לאבד אותו”, הוא אומר, “המצב שלו היה אנוש בהתחלה, הרופאים באו אליי כבר באותו היום שאבא נכנס לבית החולים ועשו לי שחור. הם אמרו לי ‘אם הוא ישרוד עד מחר צריך להודות לה’ – והפחד האמיתי שלי היה שיש איזו דעה – שהיא לא נכונה – שעל מטופלים מעל גיל 80 הרופאים מסתכלים כאילו הגיע זמנם והם לא מתאמצים עליהם. זה היה הפחד שלי ולכן כבר למחרת הבאתי את השר ליצמן שיעביר עין. מהרגע שהגיע לבקר אותו – הכל התהלך אחרת”.
מה אומרים הרופאים?
“יש שיפור דרסטי מאיך שהוא הגיע אל בית החולים למה שהוא היום אבל צריך עוד תפילות. הריאות עוד חולות, המגמה היא חיובית ורואים שיפור. אני רק יכול להודות שיש לי את הזכות לזכות במצוה של כיבוד אם ואב, זה דוחה בחירות ודוחה הכל. שואלים אותי ‘מה קורה, למה לא התחלת את הבחירות, הרי כולם כבר יצאו וכשאתה נמצא בבית חולים – העולם הפוליטי זניח, אתה מסתכל על הכל אחרת”.
תאר את הימים שאתה עובר.
“לפעמים אני גונב חצי לילה, חוזר לגדרה לישון ומתעורר עם כאבי גב כי כבר התרגלתי לספסל בבית החולים, מתחת לחלון. כך אנו ישנים – אמא שלי, אחי ואני. בשבתות אנחנו מארחים 50 איש, עושים שבת לכל המשפחות. אישתי מבשלת את המאכלים, אישתו של אחי אחראית לכל היתר ואמא מביאה את החמין – כך אנו מארחים את כל המשפחות מטיפול נמרץ, מהתחלה ועד הסוף. זו השליחות שלנו לעשות טוב לאנשים ולגרום להם טיפה לחייך. אם אלוקים הוביל אותי לשערי צדק – זה לא לחינם, יש לי שליחות לגרום להם קצת לחייך. אם אני יכול לתת ולעשות טוב לאנשים – זה השכר שלי”.
