להלן זמני הדלקת נרות שבת וצאת שבת ביישובים הבאים: אילת והערבה, דימונה, נתיבות, אופקים, קרית גת, קרית מלאכי והסביבה, רחובות, גדרה, מזכרת בתיה, קרית עקרון, נס ציונה, מודיעין מכבים רעות, גן יבנה, יבנה, באר יעקב, רמלה, לוד.
אילת והערבה
כניסת שבת 17:10
צאת שבת 18:17
קרית גת
כניסת שבת 17:11
צאת שבת 18:17
קרית מלאכי ובאר טוביה
כניסת שבת 17:10
צאת שבת 18:18
רחובות
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
גדרה
כניסת שבת 17:09
צאת שבת 18:17
נס ציונה
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
מודיעין מכבים רעות
כניסת שבת 17:11
צאת שבת 18:16
מזכרת בתיה
כניסת שבת 17:09
צאת שבת 18:17
קרית עקרון
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
גן יבנה
כניסת שבת 17:10
צאת שבת 18:18
יבנה
כניסת שבת 17:10
צאת שבת 18:18
באר יעקב
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
לוד
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
רמלה
כניסת שבת 17:17
צאת שבת 18:17
דימונה
כניסת שבת 17:12
צאת שבת 18:17
נתיבות
כניסת שבת 17:12
צאת שבת 18:18
אופקים
כניסת שבת 17:12
צאת שבת 18:18
◇◇◇
פרשת השבוע: תצוה | אורה של המנורה – אור הגנוז | הרב שלמה הלוי
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" – וכבר אמרו רבותינו ז"ל וכי לאורה הוא צריך? אלא ללמד, שמתוך המקדש מאירה המנורה לעולם כולו באור שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא בביאת הגואל וכאשר זוכים, ניתן לתפוס מן האור הזה גם בחיים.
פרשת תצווה פותחת בציווי על הכנת שמן זית כתית למאור לנר התמיד. חז"ל מתפארים כי בעת בריאת העולם, שימש אור רוחני גדול ומיוחד במשך שלושים ושש השעות הראשונות, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב", באור זה יכל האדם להביט על כל העולם בתוכנו הפנימי ולהבין את מהות העולם בשיא הפשטות, אך כיוון שראה הקב"ה כי לעתיד לבוא, דור המבול ודור הפלגה יפגעו בעולם במעשיהם הרעים, גנז הקב"ה כאמור, אור זה.
אך לשמחתנו, יש כמה וכמה חלונות שדרכן אותו האור, מאיר את חיינו הפרטיים והציבוריים אף לאחר שגנזו הקב״ה כיון שבאמת לא העלימו הקב״ה אלא גנזו כלומר טמן אותו באופן נסתר בתוככי המציאות. ישנם עיתים בה ישנה אף הארה נגלית של אור זה כמו בחנוכה, כאשר מספר נרות החנוכה הם שלושים וששה נרות אשר מכוונים כנגד שלושים ושש שעות אלו שהאיר אותו אור גנוז בששת ימי בראשית וכך ניתן למצוא את אותו האור גנוז ונגלה בחיינו. כאשר אנו מקיימים מצוה ממצוות התורה, אם קיימנו אותה בעומק הרצוי, אנו זוכים להידבק באור הגנוז. בדרך רמז ניתן לראות זאת דרך צופן א״ת-ב״ש, באותיות המילה 'מצווה' שתי האותיות הראשונות במילה 'מצווה' לפי הצופן, מ', צ', מתחלפות ל-י', ה'. אם כך, יוצא מ=י, צ=ה,-יה. י-ה-ו-ה – שם הקב"ה. כיוון שמצווה זה שם הוויה ברוך הוא, אנו זוכים לקבל מאורו, אותו האור שיתגלה לצדיקים לעתיד לבוא.
לכן אם האדם מקיים מצווה עם התעוררות הלב, תעצומות נפש ודקדוק המצווה, הוא זוכה והאור הגנוז מאיר בו. כך בכל יום מימות השבוע ועל אחת כמה וכמה בשבת קודש. הלוא כך אנו אומרים בתפילה: "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ׳בטובו׳, מרמז על האור המיוחד האור שגנזו הקב״ה שנא׳ ״וירא אלקים את האור כי טוב״. ובשבת קודש, אנו מצליחים להתבונן דרכו – דרך קדושת השבת למעיין עולם הבא למקום שבו משמש האור הגנוז וממתין להופעתו בעולמנו בצורה השלמה ביותר.
* הכותב הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
◇◇◇
הסיפור לשבת | הבעל שם טוב
כבר בהיותו בן עשר היה הבעל שם טוב חבר בחבורת הצדיקים הנסתרים. בהיותו בן שבע עשרה שנים, כשהוא לבוש בבגד עליון של חצי פרווה, כמו אנשי הישובים הפשוטים, נהג לבקר בכפרים ובעיירות ולחזק את לבבם של התושבים באמונת הבורא.
באחד מימי הקיץ החמים הגיע הבעל שם טוב לישוב יהודי שתושביו התעסקו בעבודת האדמה לצורך פרנסתם. זמן רב לא ירדו גשמים, תבואות השדה והכרם התייבשו, הבהמות חלו במחלת הדבר, הייתה זו עת צרה גדולה. יראי שמים היו אנשי הישוב והתעוררו בתשובה וכשזה לא עזר החליטו להביא רב שיוכיח אותם ויעורר אותם לתשובה. כשהגיע הרב החשוב התאספו כל אנשי הישוב בבית הכנסת והרב לא חסך בדבריו ו"שפך" אש וגפרית על האנשים הפשוטים, עד שכל הקהל בכה בכיות גדולות.
הבעל שם טוב שנכח בבית הכנסת, ראה בצרתם, שמע את בכיים, פנה אל הרב המוכיח וקרא בקול: "מה יש לך מהיהודים האלה? הם יהודים טובים!" המשיך הבעל שם טוב וקרא: "בואו יהודים! נרקוד יחד, אחרי זמן מנחה ירדו גשמים". בתחילה הסתכלו עליו בחשש, שמא יצא מדעתו. משראה כך הביא הבעל שם טוב ראיות ממאמרי חז"ל לחיזוק דבריו והחל לחזק את הציבור באמונה. תוך כדי האזנה לדבריו התעורר הציבור באמונה והחל לרקוד יחד עם הבעל שם טוב. באמצע הריקוד החל לרדת גשם שוטף וכל הציבור החל לברך את הבורא. הבעל שם טוב בירך אותם בברכת שובע, והוסיף: "זכות השמחה והאמונה שלכם פעלה לביטול הגזרה" (ספר השיחות תש"א).
באמצעות השמחה אדם יכול לצאת מכל הצרות, מכל הדיכאונות, לבטל גזרות ולהביא על עצמו ישועות. מתי אדם שמח? דווקא אחרי שהוא רואה את הישועה, את ההצלחה. אך אם יקדים לשמוח דווקא בשעת הקושי, בשעת המשבר, יוכיח בזאת את האמונה השלמה בבורא, את הידיעה שאין עוד מלבדו וממילא תבוא אליו הישועה מהר יותר, בדיוק בזמן הנצרך לו. כמובן שהדבר לא פשוט, בשעת הקושי אדם מסתגר בתוך עצמו, מבכה על מר גורלו וממאן להאמין שיהיה נס. דווקא בשעה הזו תתרומם, תעמוד איתן, תרים ראש, תחייך, דבר עם בורא עולם, תשיר לו, תסתכל על הטוב שיש לך, כך תגיע לשמחה, תמוסס את העצבות ותזרע לך את הישועה. מכאן היא תתחיל לצמוח ותביא עימה את הבשורה: "הכול כבר מאחוריך בני האהוב…". שמחה מקנה לאדם חיים מאושרים בעולם הזה ושכר עצום בעולם הבא.







