זה היה יומיים לפני יום כיפור. אני עומד מתחת לגזיבו בפתח הבית חב”ד. יום קודם פירסמתי לתושבים על “מבצע מתגלגל” בו כל מי שתורם פדיון כפרות יקבל במתנה טלית גדולה ליום כיפור. זה היה מדהים לראות את התושבים באים תורמים ומתרגשים כל כך לקבל טלית חדשה עבורם או עבור בנם ואפילו עבור נכדם. לפתע עוצר לידי מישהו לא מוכר, אני מתעניין לשמו ולשלומו ומציע לו לתרום ולקבל טלית במתנה.
הוא מסתכל לי בעיניים ומתחיל לספר. אני גר בקיבוץ ועברתי כאן בטעות אתה מציע לי טלית אז אספר לך כי לפני כארבעים שנה טיפלתי נפשית ברב מבני ברק. חשבתי כי אני מסיים טיפול וממשיך הלאה בשגרת חיי. אלא שעוד באותו הלילה הרב הגיע אליי הביתה והבנתי שמצבו הנפשי ממש קשה ויצא כך שאירחתי אותו כחצי שנה בביתי! אחרי כעשרה ימים הוא הביא מזוזות לשים במשקופי הבית שלי וכך לימד אותי מה זה מזוזות ומה זה תפילין ומה זה טלית ועוד.. אך אתה יודע מה? הוא אף פעם לא הציע לי שאלבש טלית בעצמי…
אני עומד מולו המום ומיד אמרתי לו שאיני זקוק לתרומה ממנו אלא אני נותן לו את הטלית במתנה. הוא כל כך התרגש שקבע נחרצות: “השנה, לראשונה אלך ביום כיפור לבית הכנסת בקיבוץ כי סוף סוף יש לי טלית משלי!”
מתעטרים בציצית
נזכרתי כעת בסיפור מרגש זה כי התגייסתי למילואים לפני שבוע לרבנות במחלקת זיהוי חללים וקיבלתי מאחת מנשות הלוחמים הודעה מרגשת מאוד ובה היא משתפת אותי כי בעלה החליט ללכת עם טלית קטן קבוע עם עוד כמה מהצוות שלו.. נתוודעתי מתוך המערכת לתופעה מדהימה ומרגשת מאוד על אלפי אלפי חיילים שהחליטו ללבוש טלית קטן (ציצית) עליהם זאת על אף שאין בשגרה אפילו כיפה לראשם אך נשמתם בוערת בכמיהה לקשר בלתי אמצעי עם הבורא.
ללא צל של ספק הם קיבלו זאת מאבי האומה אברהם אשר עמד בעשרה נסיונות קשים מאוד אך למרות הכל לא רק שלא ויתר אלא הנחיל לנו את האמונה בהשם עד כדי מסירות נפש.
בברכת שבת שלום
הרב אברהם יצחק פרודנשטסקי
בית חב”ד גני יוחנן
מוקדש באהבה לחיילי צה”ל העומדים על משמר ארצינו וערי אלוקינו שיסיימו מלאכתם בחיסול האוייב ויביאו את הניצחון ב”ה בריאים ושלמים
