מטראומה לצמיחה: נפגעי ולוחמי 7 באוקטובר מבטיחים לחזור ולשקם את העוטף

מפגש תיאר את החוויות המטלטלות, לצד נחישותו לבנות את ביתו בעוטף ולחזור להילחם ביחידתו:   "בבוקר ה-7 באוקטובר הייתי בדרכי הביתה לעוטף. בסמוך לקיבוץ ארז

סבין תעסה, שבנה ובעלה נרצחו ב-7 באוקטובר: "אני אחזור לנתיב העשרה, הילדים שלי, הנכדים שלי והנינים שלי ימשיכו לחיות בנתיב העשרה. זאת הנקמה המתוקה שלנו."

אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת מאז, הותירו טראומות בגוף ובנפש, בקרב ישראלים רבים בהם אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון ובני משפחותיהם. במרכז האקדמי למשפט ולעסקים התקיים היום כנס ע״ש ליאור בראנס ז״ל ״מצמיחים כנפיים: מטראומה לשיקום וצמיחה״, בו התכנסו מומחים בתחום הבריאות ובריאות הנפש, לצד פאנל של נפגעי ה-7.10, שסיפרו על הטראומה והשיקום, ובעיקר על הרצון לבנות מחדש בית והמשכיות ביישובי העוטף.

בין משתתפי הפאנל סבין תעסה, תושבת נתיב העשרה, שאיבדה את בעלה גיל תעסה שנרצח בעת שהגן על שני ילדיהם ממחבלי חמאס שחדרו לביתו, ובנה אור בן ה-17 שנרצח בחוף זיקים. סבין שיתפה שיתפה בכנות על החששות, שגוברים על רקע הפסקת האש, לצד הנחישות לשוב וגדל את ילדיה בנתיב העשרה: "הדבר שאותי הכי מפחיד זה שהמושב שלי והקהילה שלי יפגעו שוב. אני אחזור בעוד שנה אבל אני תוהה לגבי העתיד, יהיה בעוד 5 או 10 שנים." בצד החשש, הדגישה כי נתיב העשרה הוא הבית שאותו תבנה מחדש ובו תגדל את ילדיה ואת נכדיה: "אני צריכה לשקם את הילדים שלי כדי שהם יהיו אנשים גדולים מהחיים. אני רוצה להמשיך לחיות בישראל, אני חייבת. מדינת ישראל היא הבית שלי, זה המקום שלי. אמא שלי עזבה הכל כשהייתי בת 14, והיא שילמה את המחיר כעולה חדשה. קל לבוא ולהתמסכן, ואני אומרת לא – אני אחיה, אני אחזור לנתיב העשרה, אני אכיר את אהבת חיי ואקים עוד בית בישראל. הילדים שלי, הנכדים שלי והנינים שלי ימשיכו לחיות בנתיב העשרה. זאת הנקמה המתוקה שלנו."

משתתף נוסף בפאנל הוא אביב יפרח, לוחם בכוחות הביטחון ותושב העוטף, שנלחם ב-7 באוקטובר בקרב ההרואי בתחנת משטרת שדרות, נפצע אנושות ונותר משותק ברגלו. במפגש תיאר את החוויות המטלטלות, לצד נחישותו לבנות את ביתו בעוטף ולחזור להילחם ביחידתו:   "בבוקר ה-7 באוקטובר הייתי בדרכי הביתה לעוטף. בסמוך לקיבוץ ארז החלו מטחי הרקטות, נכנסתי להסתתר במיגונית ליד תחנת הדלק הסמוכה לניר עם. כששמעתי שמחבלים חדרו לישראל, נסעתי לתחנת המשטרה בשדרות להצטייד ב-אם 16. שניות אחר כך הגיעו עשרות מחבלי נוח'בה לתחנה. יחד עם שוטרי התחנה עלינו על גג המבנה וניהלנו במשך שעות קרב הירואי עקוב מדם.
עברתי המון תקריות בחיי, אבל אף פעם לא אמרתי 'שמע ישראל'. אני אדם דתי, הפעם אמרתי 'שמע ישראל'. כשפתחתי את העיניים עמד מולנו מחבל ענק כמו ג'מוס. אני צועק 'מחבל!' ופותח במכת אש. הוא הרים את הקלצ'ניקוב, נכנס לי כדור ראשון לרגל וכדור לבטן.
מפה מתחיל מסע של כמעט 8 שעות הישרדות על הגג. מור שקורי ז"ל דאגה להשאיר אותי בחיים ולדובב אותי כל הזמן. בשעה 11:25 מחבל הרג אותה ואת השוטר שלידה. בשעה 14:00 חולצתי ואושפזתי במשך כחודשיים בטיפול נמרץ כשהייתי מורדם ומונשם".
עוד מוסיף אביב: "אנחנו גרים בעוטף. אני בן ממשיך במושב בעוטף. אנחנו נחזור, אני אבנה שם את הבית. אני אחזור ליחידה, שלא יהיה ספק. כבר מהלימודים בפנימייה הצבאית בכיתה ט' ידעתי מה המשימה שלי – להילחם למען המדינה."

לוחם נוסף שהשתתף בקרבות ב-7 באוקטובר הוא ניב קרקוקצין יחידה מיוחדת של המשטרה מקיבוץ ארז, שנלחם בכיתת הכוננות של הקיבוץ ונפצע בקרבות. וכך סיפר בכנס: "אני קצין ביחידה מבצעית של המשטרה. מתקשר לחמ"לים ומבין שאף אחד לא מבין מה קורה אז אני מחליט שאני לוקח את האקדח המשטרתי שלי וכמה מחסניות. שם הכול בתיק עם עוגיות של אמא, טונה, סכין ופנס ראש. משאיר לאשתי שחר את הגז מדמיע ואומר לה לשים את התינוקת בארגז מצעים למקרה שמישהו נכנס.
בשמונה בבוקר חשבתי שאין ישראל, שאנחנו גמורים. תוך כדי הירי מסביב אני צורח 'איפה הפאקינג צבא?' ואז יוצא לי משפט 'אין צבא קרקו תמשיך להילחם, הצבא מת'. אני מבין שאני לבד. כל מה שהם חלמו עליו – כל פלסטין הזה – זה קורה. אני חי היסטוריה. אני מבין שאם הם חוצים אותי הילדה שלי נשרפת בממ"ד. אז אתה עובד על אוטומט רק כדי ששערה של ילד בקיבוץ לא תיפגע.
יש כאלה שיגידו מחדל. אני חדלתי מלכעוס. אני בוחר משהו אחר – לטפל בנו ובעצמי. כששואלים מה יש בנו שממשיכים להילחם, זה אהבת אדם ואהבת הארץ הזו. זה מתחיל כשחותכים אותנו בפקק לדעת להוריד את הראש וממשיך בחמלה אחד לשני. רק ככה נצליח.
ב-7 באוקטובר נהרגתי הכי הרבה פעמים שנהרגתי בחיים. אני חושב שה-7 באוקטובר יחזור אבל אנחנו נהיה הרבה יותר חזקים. אני חושב על זה בכל פעם שאני בא לבקר בקיבוץ, פעם בשבועיים עד שנחזור באוגוסט באופן קבוע, אם צריך נעשה אותו הדבר ונהיה ערוכים ומוכנים."

הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן

 

צילום: ליאור חי

דילוג לתוכן