מירב לשם גונן, אמא של החטופה רומי גונן: "אין ספר הדרכה מה עושים כשהילדה שלך נחטפת לעזה"

מירב שיתפה על המאבק להשבת החטופים שכלל ביקור באו"ם, פגישות עם נשיא המדינה והנהגת המדינה, השרים, חברי הכנסת והחשיבות של הקול שישמיע הציבור עבור כל ה-115 שטרם חזרו הביתה.

בשם הבת: 304 ימים ולילות מאז נפילתה בשבי של רומי גונן, הגיעה מירב לשם גונן, אמה של החטופה רומי גונן, לעיר יבנה כדי לשוחח עם קהל רחב וקשוב שבא לשמוע את הסיפור האישי והכאוב של בתה רומי ועל המאבק והמסע שהיא עוברת בכדי להשיב את בתה הביתה יחד עם עוד 115 חטופים וחטופות השבויים בעזה.

ראש העיר, רועי גבאי העניק למירב זר פרחים ובו סיכת פרפר המסמלת את התקווה לשובה של רומי ושאר החטופות והחטופים במהרה הביתה.

בשיחה עם הקהל שנערכה אמש (שני) בהיכל הקונסרבטוריון העירוני, במעמד ראש העיר, רועי גבאי, סיפרה מירב לשם גונן על אותה שבת שחורה, השבעה באוקטובר – בה בתה רומי נחטפה לעזה. מירב שיתפה על המאבק להשבת החטופים שכלל ביקור באו"ם, פגישות עם נשיא המדינה והנהגת המדינה, השרים, חברי הכנסת והחשיבות של הקול שישמיע הציבור עבור כל ה-115 שטרם חזרו הביתה.

"ב-6 באוקטובר היינו משפחה רגילה, שמחה ומחוברת. רומי התקשרה וסיפרה שהיא וחברתה גאיה נוסעת למסיבה בדרום. ב-7 באוקטובר היינו בתל-מונד והתעוררנו לקולות האזעקות, רומי מיד התקשרה וסיפרה שנופלים סביבן רקטות ושאין היכן להתחבא", היא מספרת בעיניים דומעות. "מאותה שיחה היינו יחד בטלפון במשך ארבע שעות. בשלב מסוים היא אמרה שהיא "חייבת להיות בשקט אחרת הם ישמעו אותי" וזה הזכיר לי את סיפורי הזוועות בשואה. בשלב מסוים היא נפגע מירי, בכל הזמן הזה ניסינו להזעיק כוחות ומשטרה אבל במוקד 100 אמרו לנו שיש להם 3,000 שיחות כאלה ופשוט נתקו את השיחה. באותה הרגע החלטתי לעשות הכול בכדי להרגיע את הבת שלי ושגם אם היא תיחטף או חלילה תמות היא תשמע אותי אומרת לה שאני אוהבת אותה. אני מקשיבה להקלטה ושמה לב כמה היא מפוקסת. הרכה דהר על 232 ואיבד שליטה כי מחבלים יצרו מארב וריססו אותו. הייתי איתה על הקו עד לרגעים האחרונים בהם שמעתי שהמחבלים נכנסים לרכב ומושכים את רומי. לאחר דקה השיחה נותקה. שעות רבות חיפשנו כל פיסת מידע לדעת מה קורה, עד שהגענו בשעות הבוקר המוקדמות ללהב 433 למסור מידע על היעדרותה. ביום למחרת פגשו חלק מהמשפחות שאזרו אומץ את נשיא המדינה בכדי להעלות לסדר היום לראשונה את נושא החטופים.

מירב הפכה לדמות מוכרת בכל בית הזכות אישיותה המיוחדת ודרכה להסביר את הסיטואציה המטורפת בה היא ומשפחתה נמצאים מאז חודש אוקטובר. בחודשים אלה היא יצאה למסע באו"ם, ונפגשה עם נציגי מדינות רבות. "זכיתי לקשב מלא שבדרך כלל באו"ם כולם מדברים ולא קשובים – רגע נדיר. בנאום שלי כולם היו קשובים והייתה דממה באולם, שהנוכחות שם הייתה מורכבת, כי בתחילה ניסו להפוך את הכל על מדינת ישראל וציינו שחיילי צה"ל פגעו בנשים. בנאומים של הנציג הפלסטיני והנציג הקטארי זה כבר היה יותר מדי. יצאתי מהאולם בהפגנתיות כדי לא לשמוע את דברי השקר".

"החזרת החטופים היא הדבר החשוב ביותר, שיביא לתיקון שאנו נדרשים לא בעם המופלא שלנו, שעוטף אותי בכל מקום שבו אני נמצאת. אני אמא לחמישה ואין ספר הדרכה מה עושים כשהילדה שלך נחטפת לעזה. הייתי בטוחה שתוך יום-יומיים יחזירו את כולם. מדובר במאבק בארגון טרור אכזרי, חמאס הוא הרוע הטהור ואסור לשכוח זאת. החזרת הבנות והבנים שלנו הביתה היא הדבר היחידי שעשוי להתחיל את תהליך הריפוי של עם ישראל. כל אחת ואחד צריך לעשות משהו קטן למען השבתם, תהיו מעורבים ומעורים בנעשה בארץ כי זה העתיד שלנו והאסון היה יכול לפקוד כל אחת ואחד. יש לי הערכה עצומה לתושבי ישראל, הם העוצמה האמיתית של העם הזה ומעניקים כח ותקווה לדור העתיד ולחיים כאן".

פגשתי ביבנה את ישראל היפה!

לאחר המפגש ביבנה ביקשה מירב לשם-גונן לפרסם את הדברים הבאים:

ביום שני פגשתי את ישראל היפה, ישראל שמסכימה להיות בשיח, ישראל שהיא העם שלי. הגעתי לדבר בפני קהל ביבנה ופגשתי לב ענק. למרות התקופה המאוד מטלטלת שכולנו חווים, למרות האיום מאיראן שגורם לאנשים להישאר בבית – הגיעו לאולם אנשים שהרגישו צורך לבוא ולשוחח. "אירחתי" אותם על הבמה של הקונסרבטוריון ביבנה במה שהרגיש לי כמו הסלון שלי בבית. ביקשתי שישאלו מה שמעניין אותם והם שאלו.

נער בן 13 ביקש לדעת "האם הייתי מעדיפה שרומי תרצח ולא תיחטף" (אחת השאלות הלגיטימיות ביותר שיש). זו שאלה שהטרידה את מנוחתי בשבוע הראשון עד שקיבלנו אות חיים. התשובה שלי הייתה שבהתחלה גם אני לא ידעתי וכשהגיע אות החיים הבנתי שהחיים חזקים יותר ושהכול יתרפא כשהיא תחזור.

שאלה נוספת נגעה בהסכם והאם לא בטוח יותר להמשיך להילחם ולא לוותר לחמאס, גם אם זה במחיר חיי חטופים והשבתי שהקרבה היא לא דרכו של עם ישראל, לפחות לא הקרבת האחר ללא הסכמתו או ידיעתו – ושבעיניי הקרבה כזו היא מעשה פחדני ולא אמיץ ושההסכם היום הוא הסכם שיכול לאפשר את חזרתם של אזרחים שנחטפו ממיטתם, מהמקום הכי בטוח וגם יכול לאפשר תחילת כינון בטחון באזור ושמלחמה היא אף פעם לא לצורך לחימה בלבד ושאף סכסוך לא יושב רק בדרך המלחמה אלא תמיד בהסכם מדיני – וכאן יש אפשרות להסכם מדיני כולל.

למרות האמוציות סביב הנושא והחשש של כולנו מבטחון הילדים שלנו והעתיד שלנו – עדיין התאפשר שיח מאוד מקרב, מאוד חזק ומאוד מאפשר. זה מעיד על תושבי יבנה יותר מהכל.

בקהל ישב ראש העירייה, מר רועי גבאי שהרגיש מאוד נוח לתת לשיח להתקיים, לא חשש לרגע והיה נוכח לאורך כל הערב – בעיניי זו עדות לכמה ראש העירייה עצמו סומך על העיר הנפלאה שמתנהלת בצורה דמוקרטית ואיכותית ומאפשר לצעירים ולבוגרים שבה להביע דעות בלי לחשוש מתגובה מהצד השני. שאפו יבנה!!! עיר למופת בניתם לכם, תושבים נפלאים – הרגשתי את העוצמות שלכם בערב הזה והן חיזקו אותי מאוד".

 

◼️ לחדשות יבנה והסביבה לחצו כאן

◼️ לקבוצת חדשות מהארץ ומהעולם לחצו כאן

■ לקבוצת מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן

◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן

צילום: עמרם כהן

דילוג לתוכן