מצוקת גברים בהליכי גירושין, היא תופעה גוברת שנותרה ללא טיפול מצד המחוקק ומצד החברה ו
יוצא שכיום הניסיון להעצים את הנשים מבוסס ונעשה על חשבון וגב הגברים לא רק בהיבט של תלונות השווא מצד הנשים וההשלכות בצידן אלא גם בתופעה לא חדשה של קביעת מזונות תוך הותרת גברים ללא אפשרות קיום ופגיעה בכבוד האדם וחירותו.
מקרה שהתרחש: בני זוג אשר שניהם עבדו והשתכרו כמיטב יכולתם, גידלו שלושה ילדים והתמודדו מול הקושי הכלכלי של החיים. בשלב של הליכי גישורים שם מצאו עצמם, נקבעו גובה המזונות כך שממשכורתו הוא נותר עם סכום של כ-3,500 ש”ח בלבד, משם צריך לממן עצמו ובילוי ואוכל לילדיו שבאים לשהות עמו, בעוד האישה נותרה עם משכורתה ומזונותיה בסך של כ-10,500 ש”ח לחודש. חסר אפשרות לשכור בית, עבר הבחור לגור באוהל וצריך היה להתמודד עם הבושה מול ילדיו והסביבה, אי התחשבות ביכולתו הכלכלית ונשלל ממנו גם רישיון הנהיגה ויכולת התנועה. הבחור שם קץ לחיו, תוך שהותיר מכתב בו ציין: ‘אני לא מסוגל לעמוד יותר מול ילדיי, מתבייש כל כך שהילדים האהובים שלי, יראו אותי בסבל בו אני חי – אבל כמו מת”.
הסיפור הזה מלמד אותנו שהגיע הזמן לדאוג לזכויות הגברים החלשים, כי שוויון הוא לא לדרוך על האחר.
***
*הכותבת, עו”ד לורה מישוק-גרוסמן, הינה מומחית בדיני משפחה.
