עופרי ביבס לוי, אחותו של ירדן ביבס ודודתם של אריאל וכפיר ביבס, נשאה כעת דברים בעצרת המרכזית בכיכר החטופים, לציון את יום הולדתו השני של כפיר. לאחר מכן שר אוהד חיטמן את השיר ”אלוהים שלי" כשבקהל נפרש שלט ענק עם תמונתו של כפיר ובלונים כתומים הופרחו לשמיים.
להלן דבריה המלאים של עופרי:
אני עופרי, אחות של ירדן, גיסתה של שירי ודודה של אריאל וכפיר. לפני שנתיים, בשעה 6:59 בבוקר ירדן שלח לנו הודעה בקבוצה המשפחתית- תמונה שלו אוחז בכפיר שרק נולד וכתב "אפשר לקרוא לי אליעזר" וצירף אימוג'י של גזר.
שנתיים אחרי, באותה שעה היום בבוקר, אני מנסה לכתוב, בפעם השניה, ברכה ליומולדת לילד שלא יכול לחגוג. לילד שלא פה לשמוע אותה. לילד שנמצא בגיהנום. לילד שאולי אינו בין החיים.
והמילים לא יוצאות, רק דמעות. איך חטפו מכפיר את הזכות לשמוח ביום הולדתו? להתרגש מהעוגה, לקרוע עטיפות ממתנות, לגדול עטוף בחום ואהבה?
סליחה כפיר, היית צריך להיות כבר בבית.
אין לי הרבה תמונות של כפיר. לא זכיתי לראות אותו גדל. בני שנולד לא מכיר את בן הדוד המתוק שלו. התמונה האחרונה שיש לנו של כפיר, חבוק בזרועות אמא שירי המבועתת יחד עם אחיו אריאל, הפכה סמל לכל מה שרע ואכזר בעולם. ובתוך כל טלטלת הרגשות של השבועות האחרונים, אני מנסה להתנחם במחשבה שהשנה, יום ההולדת של כפיר, הוא התאריך בו יאושר סופית ההסכם ולקוות שיום זה יהפך סמל לתקווה, להתחלה חדשה, לשיקום, להחלמה של אומה שלמה.
אני עומדת פה נרגשת וחרדה ובסערת רגשות. נחתם הסכם ועכשיו יש 98!!! חטופים שצריך להחזיר. לא נסכים לעצור עד האחרון. אם העסקה הזאת תקרוס, נקרוס יחד איתה. לא רק המשפחות, המדינה כולה. יש מי שמרשים לעצמם לחרוץ גורלות- של חטופים חיים, של משפחות חללים, של מדינה שלמה. ואנחנו לא ניתן להם!
לא נאפשר להם להמעיט באחריותם או לסגת מהמחויבות שלהם. נכריח אותם לשמוע את קולנו, את הזעקה של כולנו שקוראת- להחזיר את כולם. את כולם! לא ההסטוריה תשפוט אותם, אלא כולנו נשפוט אותם, עכשיו. אין דרך אחרת – סיימו את המלחמה, תחזירו את כולם. לא ניפול להפחדות ולאיומים. לא ניתן לספינים ולשיקולים פוליטיים להכתיב את המציאות שלנו, את העתיד שלנו, את מי שאנחנו!
אנחנו עם ערכי, ערב אחד לשני, מקדש חיים ואהבת אדם. נעשה את זה בשביל כפיר, בשביל אריאל, בשביל הילדים שלנו ובשביל הילדים שעוד לא נולדו.
שנה שלמה שחיפשנו את הפיל שכפיר אוחז בידו בתמונה המפורסמת. הפיל שמסמל עבורנו את כפיר, את החיים שלפני, את הנורמלי, את הילדות שנחטפה. השבוע, בתזמון כואב, בסמוך ליום הולדתו, הפיל סופסוף נמצא. ואני מנסה לראות בזה סימן לטוב, להיאחז בתקווה ולאחל לכפיר ולכולנו-
עתיד טוב יותר במדינה טובה יותר, כזאת שבה המנהיגים שלה רואים את אזרחיה, מתעדפים אותם ופועלים רק לטובתם. מדינה שנבחריה פועלים לשקם את אמון העם ולא את מספר המנדטים שלהם. מדינה שתחדש את החוזה הבסיסי שלה אל מול מי שבחר בה ומי שלא.
ירדן, שירי, אריאל וכפיר מחכה כבר כל כך לחבק אתכם. אוהבת.
◼️ הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
■ הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן