י.פ, בן 78 ,עבר בחודשים האחרונים שיקום לאחר שנפל כשניסה לעלות על מדרכה ושבר את צוואר הירך. נפילה זו הצטרפה לנפילה קודמת בה שבר את זרועו הימנית. לאחר הנפילה האחרונה, הוא עבר ניתוח לקיבוע צוואר הירך והגיע לביתו על כיסא גלגלים כשהוא זקוק לעזרה כמעט בכל פעולה בסיסית ויומיומית. לאחר שיקום בית אינטנסיבי שכלל טיפולי פיזיותרפיה חמישה ימים בשבוע, הצליח תוך חודש בלבד, לעלות ולרדת שתי קומות בביתו באמצעות מעקה ומקל, ואף ללכת ברחוב עם הליכון עד למכולת השכונתית. בתום חודשיים חזר לעצמאות כמעט מלאה כשהוא שנעזר רק במקל. הנחישות של י.פ, התמיכה המשפחתית וההקפדה על תהליך השיקום הובילו אותו חזרה לעצמאות ושיפרו את איכות חייו.
"נפילות הן גורם מוביל לתחלואה ותמותה בקרב בני 65+", הסביר משה אוזן פיזיותרפיסט ורכז ידע במאוחדת מחוז ירושלים. "בישראל נופלים מדי יום כ־1,000 מבוגרים, כ-30% מהם נופלים לפחות פעם בשנה, כאשר כ-45% מנפילות אלו מתרחשות בבית. הנפילה הראשונה מהווה "אות אזהרה" לנפילות נוספות שעלולות להגיע בעקבותיה. יותר מ־10% מהמאושפזים במיון מגיעים בעקבות נפילה".
"הסכנות בנפילה הן רבות וכוללות: שברים, חבלות ראש ולעיתים גם דימום מוחי. הפציעה השכיחה ביותר אצל בני הגיל השלישי הנגרמת כתוצאה מנפילה היא שבר בצוואר הירך. פציעה זו גוררת לרוב ניתוח וכ־20 ימי אשפוז בממוצע. אשפוז ממושך בעקבות שבר, עלול להוביל לירידה תפקודית ואף ל־20% תמותה בשנה הראשונה", הוסיף אוזן.
מה הן ההשלכות של חרדת נפילה בגיל המבוגר?
חרדת נפילה אצל מבוגרים עלולה לשבש את שגרת החיים. היא גורמת להימנעות מפעולות, צמצום עצמאות ולפגיעה בביטחון ובבריאות הכללית.
- ירידת פעילות: מבוגרים החווים חרדה מנפילה נוטים להימנע מפעילויות יומיומיות שעלולות להעלות את הסיכון לנפילה, כגון הליכה בבית ותפקוד בסיסי בבית.
- ירידה בתפקוד הגופני ותלות בסביבה: ההימנעות מתנועה מובילה לניוון השרירים ולהידרדרות בשיווי המשקל, מה שמוביל לירידה נוספת בניידות ולהגברת הסיכון לנפילות עתידיות.
- פחד, דיכאון והערכה עצמית נמוכה: מבוגרים עם חרדה מנפילה סובלים לעיתים מ"תסמונת לאחר נפילה" – מצב הכולל אובדן ביטחון, ירידה בהערכה עצמית ותחושות דיכאון."
- בידוד חברתי: החשש מנפילה מקשה על יציאה מחוץ לבית ומונע השתתפות במפגשים חברתיים ומוביל לבידוד חברתי, מה שמחמיר את הפגיעה ברווחה הנפשית.
- סיכון מוגבר לאשפוזים: ההידרדרות התפקודית מגבירה את הצורך באשפוזים, ולעתים אף מובילה למעבר מוקדם למוסדות סיעודיים.
גורמי הסיכון המשפיעים על סכנת נפילות בגיל השלישי
הגורמים המשפיעים על סכנת הנפילות מתחלקים לגורמים פנימיים ולגורמים חיצוניים. הגורמים הפנימיים – הכוללים מחלות המגדילות את הסיכון לנפילה, ירידה בכוח שרירים, שיווי משקל לקוי, ירידה בשמיעה ובראייה שינויים במערכת השלד-שריר, פחד מנפילות, ירידה קוגניטיבית וקושי בביצוע מספר משימות במקביל. הגורמים החיצוניים – כוללים סביבה לא בטוחה במרחב הביתי או במרחב הציבורי, שימוש באביזר עזר או הנעלה לא מתאימים וריבוי תרופות. לפי מחקרים אחרונים נטילת ארבע תרופות ומעלה עלולה להכפיל את הסיכון לנפילות.
מה ניתן לעשות כדי למנוע את הנפילה הבאה?
- פעילות גופנית קבועה: מחקרים עדכניים מצביעים על כך שתרגילי חיזוק, שיווי משקל, אירובי, טאי-צ'י, מפחיתים את הסיכון לנפילות ומסייעים בשיפור הכוח, שיווי המשקל והגמישות. ההמלצה היא ל-150 דקות שבועיות של פעילות גופנית לשיפור המרכיבים הללו. גשו לפיזיותרפיה להתאמת תוכנית פעילות אישית.
- התאמת הסביבה הביתית: פינוי מכשולים ושטיחים, התקנת מאחזים ומעקות במקומות אסטרטגיים (חדרי אמבטיה, מדרגות), שיפור התאורה והתקנה של שטיחים נגד החלקה
- בדיקות רפואיות תקופתיות: בדיקות ראייה ושמיעה, בירור תרופות אצל רופא מטפל על מנת להפחית עד כמה שניתן אינטראקציות שליליות ביניהן.
- התאמת ההנעלה: (סוליה נגד החלקה) והתאמת אביזר הליכה אצל פיזיותרפיסט.
"חשוב להבין כי נפילות אינן גזירת גורל, מסכם אוזן. "שילוב של פעילות גופנית, התאמת הבית, בדיקות תקופתיות ושמירה על בריאות הגוף והנפש מפחיתים משמעותית את הסיכון לנפילות, ומשמרים עצמאות ואיכות חיים בגיל המבוגר. לבניית תוכנית אישית למניעת נפילות, חשוב לפנות לפיזיותרפיסט/ית עוד היום".
◼️ חדשות אזרחים וותיקים – הגיל השלישי בווטסאפ לחצו כאן
