בזמן שהמציאות הביטחונית ממשיכה לטלטל את המדינה, יש מי שמנהלים מלחמה כפולה: גם בעורף וגם בחזית. משפחת פרחי, זוג תושבי נתניה, הורים לשלושה ילדים, מתמודדים בימים אלה עם שגרה לא שגרתית, שבה שירות מילואים אינטנסיבי משתלב עם עבודה במערכת הבריאות.
י' האב, שעובד גם הוא בתחום הבריאות, גויס בצו 8 והוא כבר בסבב השני שלו מתחילת השנה. בסבב הראשון שירת בדרום, וכעת הוא מוצב בצפון. במקביל, יעל אשתו, משמשת כמנהלת מרחב השרון בקופת חולים מאוחדת, תפקיד חיוני במיוחד בתקופה מאתגרת זו. בבית, שלושת הילדים מתמודדים עם מציאות של הורה שנעדר לתקופות ממושכות, בעוד האם ממשיכה לעבוד במשרה מלאה. "לרוב ההורים שלנו, הסבים והסבתות, נכנסים לתמונה ועוזרים המון", היא מספרת. "למעשה פשוט עברנו לגור אצל הוריי כדי כדי שהילדים לא יהיו לבד במהלך היום. זה כל כך עוזר כי הם מחזקים, ונותנים לכולנו תחושת יציבות".
י' מתאר את תחושת השליחות שמלווה אותו: "זה לא פשוט לעזוב את הבית שוב ושוב, במיוחד כשאתה יודע כמה העומס בבית גדול. אבל יש תחושת אחריות, גם כלפי המדינה וגם כלפי המשפחה. הידיעה שהם מחזיקים מעמד נותנת לי כוח". יעל מוסיפה: “שנינו מגיעים מעולמות של טיפול באנשים, כל אחד בדרכו. גם בעבודה שלי וגם בבית יש תחושה שצריך להמשיך לתפקד, להחזיק".
לדבריה, דווקא השילוב בין תפקידה הבכיר לבין המציאות האישית המורכבת מחזק את תחושת השליחות: "כשאני מגיעה לעבודה, אני יודעת שיש לי אחריות על הצוותים והמטופלים, בדיוק כמו שיש לי אחריות בבית. זה נותן פרספקטיבה ומזכיר למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים".
הסיפור שלהם הוא אחד מני רבים, אך הוא משקף מציאות של דור שלם, כזה שנדרש לג’נגל בין קריירה, משפחה ושירות מילואים, תוך שמירה על חוסן אישי ומשפחתי. ובתוך כל זה, הם מבקשים להעביר מסר פשוט: "עם כל הקושי, יש גם הרבה ערבות הדדית ואמונה. זה מה שמחזיק אותנו".
