בפרוס עלינו השנה החדשה, פנינו אל נבחרי הציבור ברמלה ותהינו מיהם איש או אשת השנה שלהם. התשובות היו מגוונות וכל אחד נתן את ההיבט הנוסף שלא שמנו לב אליו. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
הראל שוהם, חבר מועצה: “משה שטה. חבר מועצה פעיל ומוביל מהפכה ואני לא מגזים. מוביל פורום שלם של חבר מועצה יוצאי אתיופיה, והמעשים והתוצאות שהשיגו בזמן הקורונה ובתקצובים האחרונים הם דברים אדירים. לא פשוט לשבת באופוזיציה ועדיין לקדם דברים ולהצביע על הליקויים. בהחלט מגיע לו”.
משה שטה, חבר מועצה: “הבחירה שלי היא בחבר מועצת העיר ויו”ר סיעת הבית היהודי,הראל שוהם .
אדם שפועל ללא לאות למען התושבים בכל התחומים:חינוך,עזרה לזולת,רווחה ועוד.אדם שהצליח לחולל שינוי מרחקי לכת בתוך המועצה בתחומי השמות,בניה בלתי חוקית,וכו’. בכלל הוא מהווה הקול הכי צלול ולא מתנצל של המועצה ברמלה אשר חי ונושם את רמלה בכל רמ”ח אבריו. לכן, מצאתי לנכון שהראל שוהם הוא איש השנה שלי. שנה טובה”.
עדי שטרנברג, חבר מועצה: “איש השנה שלי היא אישה. קוראים לה אנגלה מרקל. והיא קנצלרית( ראש ממשלת) גרמניה כבר 15 שנה. מדובר במנהיגה יוצאת דופן. ענקית מול אחרים. שהביאה את גרמניה ליציבות כלכלית ופוליטית חסרת תקדים. ( וכבן למשפחת ניצולי שואה, אסור לשכוח להם מה הם עוללו לנו) אבל לפרגן לאישה הזו, אי אפשר שלא. והכי חשוב, למה היא אשת השנה שלי? כי גרמניה מדינה הרבה יותר גדולה , מורכבת ומסובכת מישראל. והנה, עובדה, היא הצליחה לבלום את הקורונה..! והצליחה לשמור על חיים נורמליים, סבירים, בלי יותר מידי בלגנים. מנהיגה, חכמה, רגישה לסובב שלה, כבר אמרנו?? אנגלה מרקל- אשת השנה”.
רותם כהן כחלון, חברת מועצה: “אנשי השנה שלי, לשנת תשפ”א הם מובילי מחאת האסי. צעירים תושבי בית שאן, בהובלת בר קדוש, שהחליטו לקום ולזעוק על אי צדק חלוקתי במשאב הכי יקר שיש בישראל, הקרקע. מובילי המחאה הם לא מפורסמים, לא עשירים, ואין להם סוללת עורכי דין ולוביסטים מאחוריהם. יש להם דבר אחד- צדק ואיתו הם הולכים בגאון.
קיבוץ ניר דוד כמו קיבוצים נוספים ברחבי הארץ מחזיק במשאבי טבע השייכים לכולם, ‘נחלת הכלל’, כמו האוויר שאנו נושמים, כמו השמש, וכמו חוף הים. נחל האסי העובר בקיבוץ וסביבו ניבנו בתים, וממשיכים להיבנות שייך לכולם, זאת מתוקף פסיקה של בית המשפט המחייב את הנגשת אוצרות הטבע של המדינה לכל פרט. אך קיבוץ ניר דוד מונע את הגישה של תושבי בית שאן ושל תושבי מדינת ישראל לקיבוץ מטענה של ‘פגיעה במרקם החיים הקיבוצי’, זוהי טענה שאיננה חוקית וגם הטענה לפרטיות לא תקפה משום שהקיבוץ מפעיל בעצמו אטרקציות תיירותיות שונות בשטחו וסביב הנחל, מה שיש כאן זה פחד עמוק והיסטרי של מי שהזיזו לו את הגבינה. צעירי בית שאן, מבינים שמשהו כאן לא הוגן. לא הוגן שבבית שאן חיים 20,000 תושבים בשטח של 8,500 דונם, ואילו במועצה האיזורית עמק המעיינות (עמק בית שאן לשעבר) חיים 11,000 תושבים בשטח של 220,000 דונם, ולא, לא כולם מגדלים עגבניות בשטחים האלה, וגם לא כולם בנו את המדינה, וגם אם בנו, זה אומר שזה שייך רק להם? עבורם הם בנו?.
לא הגיוני שבמדינת ישראל המועצות האזוריות מחזיקות בכ- 80% מקרקעות המדינה ואף אחד לא אומר כלום. אז צעירי בית שאן קמו, אמרו, ופעלו. הם הקימו קבוצת פייסבוק שנקראת “משחררים את האסי” במטרה למחות נגד החלטת קיבוץ ניר דוד להתיר את הכניסה לקיבוץ לחבריו ולאורחיהם בלבד ולמנוע מכלל האזרחים ליהנות ממקטע הנחל העובר בקיבוץ. המאבק צבר תאוצה וצעירים יצאו ודרשו את הברור מאליו, גישה למשאב טבע. הם טענו בצדק כי זה מאבק משותף לאזרחי המדינה, נחל האסי הוא משאב טבע ציבורי לאומי, ולכל אזרח במדינת ישראל שמורה הזכות ליהנות מהמים ומהנחל.
בית שאן נמצאת בעמק המעיינות ללא מעיין אחד נובע בתוכה, וברור לכולנו מדוע זה קרה היסטורית, אי אפשר לדבר על מחאת האסי בלי לדבר על צדק חלוקתי וחברתי ועל מי קיבל מה ולמה, ולכן גם מי שלא גר בבית שאן והסביבה, אך רוח של צדק בקרבו, ימצא את דרכו להתחבר למחאה הצודקת הזו. מובילי מחאת האסי הם בעיני ישראל היפה, הדורשים שיוון וצדק על עוול של שנים ועושים זאת בצורה מעוררת השתאות על אף הניסיונות לשבור את רוחם באמירות גזעניות, אתם בעיני אנשי השנה, אתם מרגשים אותי ונותנים לי תקווה. אל תיפלו ואל תיראו, חזקו ואמצו. אני גאה בכם. הצדק עמכם, ובסוף הצדק תמיד מנצח”.
