מצוות השמיטה מפגישה אותנו עם שלושה פרמטרים מרכזיים במציאות העולם שנקראים "עשן"- ע'-עולם (מקום), ש'-שנה (זמן), נ'-נפש (אדם).
פרשת בהר עוסקת בפתיחתה במצוות השמיטה. סוגיית השמיטה נכתבה בהרחבה עם כל פרטי ההלכות המרובות שבה "כבניין אב" לכל מצוות התורה. כשם שמצוות השמיטה נאמרה בהרחבה ובפירוט רב, כך כל תרי"ג המצוות שנאמרו למשה בהר סיני הועברו לו עם כל הכללים והפרטים. מצוות השמיטה מפגישה אותנו עם שלושה פרמטרים מרכזיים במציאות העולם שנקראים "עשן"- ע'-עולם (מקום), ש'-שנה (זמן), נ'-נפש (אדם). מצוות השמיטה מלמדת אותנו על הקדושה שנמצאת במקום המיוחד, הלא הוא ארץ ישראל.
קדושת הארץ בנויה משני רבדים; הרובד הראשון והעמוק הוא קדושת הארץ הטבעית. ארץ ישראל התקדשה מכל הארצות על ידי בורא עולם, קדושה המבטאת את הקשר הדינמי והחי בין הקב"ה לארצו שנאמר: "עיני ה' אלוהיך בה, מראשית השנה ועד אחרית השנה". הקדושה השנייה היא קדושת המצוות התלויות בארץ; קדושה זו החלה עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל לאחר שבע שנים של כיבוש ושבע שנים של חלוקת הארץ לשבטים. קדושת המצוות התלויות בארץ יכלה להתממש רק כאשר עם ישראל נכנס לארץ והחיל את המצוות על הארץ – תרומות, חלה, מעשרות, שמיטה.
בקדושת הזמן (קדושת המקום) ניתנו ששת ימי המעשה לאדם לצרכי בניין ויצירה. האדם יוצק לתוך הזמן את התכנים שבהם הוא רוצה לבנות את עולמו. על רצף הזמן מתגלה פעילותו של האדם ויצירתו, אך יש יום אחד משבעת ימי השבוע שמתקיימת בו קדושה מצד עצמו, קדושה שנוצרה על ידי בורא עולם, "ויקדשהו ויברכהו": הקב"ה קידש את יום השבת וממנו נובעים כל מיני ברכה לכל העולם כולו. היום השביעי אינו בא לידי ביטוי בשוני כלשהו בעולם הטבע, בשונה מראש חודש שבו רואים את חידוש הלבנה או בתהליך של התחדשות שנה חדשה. היום השביעי הוא היום שבו כל הקדושה, הטהרה והברכה נובעים ממנו בשל ברכת ה'. קדושה זו שמופיעה בקדושת השבת, מופיעה גם כן בקדושת שנת השמיטה- שנה שלמה שמלמדת אותנו את מציאות הקדושה בעולם והנהגתו של בורא עולם את העולם כולו.
קדושה שלישית היא קדושת האדם. האדם הישראלי מתקדש בקדושת הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ועל ידי נשמתו הוא מתקשר בריבונו של עולם. הסגולה האלוהית הנטועה בתוכנו היא טבעית ואינה ניתנת לשינוי או להחלפה, כך נוצרנו וכתוצאה ממנה ובהמשך לה נצטווינו בתרי"ג מצוות שחושפות את מציאות הקדושה שנטועה בנשמת האדם. לכן, משתלבים פה המקום (ארץ ישראל) שיש בה קדושה טבעית וקדושת המצוות, עם הזמן (מקום) שמצד אחד הינו זמן טבעי והזמן הנעלה-זמן השבת שהיא הקדושה העליונה – ובאמצעות האדם הישראלי ששומר את השמיטה בארץ ישראל מתגלה הסגולה הטבועה בנשמתו שבארץ.
* הכותב הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
