פרשת השבוע: משפטים | הרב ישראל חממי

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter
Share on email
Share on print

מעשה במלך שיצא למסע ציד. תוך כדי ריצה אחרי אחת החיות, איבד את דרכו ביער. המלך משוטט בין העצים בחוסר אונים, ולפתע הוא שומע צעקה: "הרם ידיים!" והוא רואה מולו קבוצת שודדים. השודדים מצווים עליו להוציא את כל מה שיש לו בכיסים. המלך המסכן נותן להם את כל מה שיש לו, ומבקש שישחררו אותו, אך השודדים אומרים לו שהם מתכוונים להרוג אותו, כי הם בטוחים שאם ישחררו אותו, ילך וילשין עליהם.

הם שולפים אקדח מולו ועומדים לירות בו, ובאותו רגע עובר שם שומר היער, עוצר את השודדים ומציל את המלך, כמובן בלי לדעת שזה המלך. השומר לוקח את המלך לביתו, מאכיל אותו, נותן לו מיטה נוחה לישון, ובבוקר מציע להסיע אותו לביתו. הם מגיעים לעיר הבירה, והמלך מכוון אותו אל הארמון. רק כשהם מגיעים לארמון, השומר מבין את מי הוא הציל. המלך לובש את בגדי המלוכה, ומיד מזמין את השומר לבקש כל מה שירצה. השומר אומר למלך: "לא חסר לי דבר, ועצם זה שהצלתי את המלך – זו מתנה גדולה בשבילי". אבל המלך מפציר בו שיבקש משהו. אומר השומר למלך: "יש משהו אחד שהייתי רוצה לבקש. האם תוכל לתאר לי איך הרגשת כשעמדת מול השודד, בידיעה שזה הרגע האחרון בחייך?" המלך שומע את בקשתו, ומיד פניו משתנות, הוא מצווה להוציא את השומר להורג בעוון מרידה במלכות. השומר המסכן אינו מבין במה חטא ומנסה לדבר על לבו של המלך, אבל המלך מתעקש שיוציאו אותו כבר עכשיו לתלייה. מביאים את השומר לעמוד התלייה, כורכים את החבל מסביב לצווארו, ועוד רגע הוא עומד להיתלות. באותו רגע המלך ניגש אליו ואמור לו בחיוך: "אתה רואה, בדיוק כך הרגשתי". המלך מורה לשחררו ומסביר לו: "מכיוון שראיתי שזו הבקשה היחידה שלך, ומכיוון שהרגשה כזו קשה לתאר, החלטתי לאפשר לך לחוות את החוויה בעצמך, כדי שתבין כיצד הרגשתי אני"…

▪▪▪

בפרשת השבוע, פרשת "משפטים", מופיעות הלכות רבות העוסקות ביחסי האדם עם זולתו. אחד המוטיבים המרכזיים בפרשה הוא – להרגיש את הזולת בכל מצב. התורה מלמדת אותנו רעיון זה בכמה וכמה הקשרים: התורה מצווה עלינו: "אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך". התורה מצווה להלוות כסף לעני הזקוק לעזרתי, וגם מלמדת אותי כיצד – "את העני עמך". נסה להבין את העני ולהרגיש אותו, היה "עמו", נסה להיכנס לנעליו. אל תתנשא עליו בעת הנתינה, אלא התייחס אליו כאל שווה. במקום אחר בפרשה מופיע הדין שהגנב משלם כפול ממה שלקח. ומדוע? כדי שירגיש מה עולל. אם הגנב יחזיר רק את הסכום שלקח, למשל אלף דולר, הוא יחזור למקום שהיה בו לפני הגניבה. אבל כאשר הוא מחזיר כפול, עוד אלף, הוא יכול להזדהות עם האדם שגנב ממנו – להרגיש את ההרגשה של האדם שאיבד את כספו, הרגשתו של אדם שנגנבו ממנו אלף דולר. ואולי בעקבות חוויה זו יחשוב פעמיים לפני שיגנוב שוב. אותו רעיון מופיע גם בדיני אדם שהזיק לחברו. כותבת התורה – "עין תחת עין", ומסבירים חז"ל שהכוונה היא לממון, זאת אומרת שהפוגע משלם לנפגע את דמי ההפסד שלו, בהיותו כרגע בלי עין, ולא חלילה כפשוטו, להוציא לו עין. מדוע התורה אינה כותבת במפורש "כסף תחת עין", והרי ניסוח כזה ימנע טעויות בהבנה? אלא שהתורה רוצה להסביר לנו שאין די בתשלום כדי לנקות את הפוגע בחטאו החמור. חובתו של הפוגע להרגיש "עין תחת עין", להזדהות עם מצבו של הניזק. רק בעקבות הזדהות זו יוכל לשוב בתשובה אמתית על מעשיו.

▪▪▪

מספרים כי אחד הרבנים הגדולים, גייס פעם כספים לחימום בתי העניים בחורף. בלילה חורפי אחד, הגיע לביתו של יהודי עשיר ודפק על הדלת. כשפתח העשיר, החל הרב להסביר לו שהוא בא לבקש כסף בעבור חימום ביתם של העניים. אמר לו העשיר: "בוא ניכנס סלון ונדבר". אמר לו הרב, "אבל אני צריך כסף לחימום". העשיר מפציר ברב להיכנס, והרב מתעקש שהוא צריך כסף, עד שהעשיר אומר לו: "כבוד הרב, אין בעיה, אני אתן לך את כל הסכום, רק בוא היכנס ונשב לדבר". ואז נכנס הרב. כשהתיישבו, שאל העשיר: "מדוע חיכית ליד הדלת, הרי יכולנו לדבר כאן ליד האח הבוערת?" אמר לו הרב: "כשעמדת ליד הדלת והיה לך קר, הבנת על מה אני מדבר. ולכן אמרת שתיתן את כל הסכום…"

▪▪▪

בואו נפקח עיניים, נביט סביבנו ונשתדל להרגיש את סביבתנו, לעזור זה לזה ולשמח זה את זה. ויהי רצון שנזכה לשמוח כולנו יחד בגאולה השלימה, מתוך אהבה ואחווה בין כל חלקי עם ישראל.

כותב המאמר:

עקבו אחרינו בפייסבוק

תגובות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן