לאחר פטירתו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מווארקה, הכתירו חסידיו את בנו, רבי בונם האדמו"ר מאוטבוצק – ווארקה. קודם להכתרה, נסע רבי בונם לאדמו"ר רבי יעקב מרדזימין, שיסמוך ידיו עליו. ברדזמין לא הסביר לו פנים, והוא עמד בתור כמו כל החסידים ומבקשי הברכות. כשנכנס רבי בונם לחדרו של האדמו"ר מרדזמין והעלה בקשתו לברכה, שאלו המארח: "את הסבא הכרנו, מהאבא שמענו, ואתה מה?" ענה לו רבי בונם מאוטבוצק בחריפות: "אצל אברהם אבינו מיצינו חפירת בארות, אצל יצחק גם כן, אולם אצל יעקב לא מיצינו חפירת בארות… אלא כשאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים, אז כבר יכול הנכד-הבן לשאוב בקלות ישר מן המעיין…"
הושיט הרבי מרדזמין את ידו ואמר: "שלום עליכם הרבי מווארקה!" המשיך הצדיק ואמר: "אברהם חפר בארות חדשות, יצחק חפר בארות חדשות, יעקב אמר: 'בארות חדשות אין בכוחי לחפור – אשמור לפחות על הבארות שחפרו אבותי, שלא ייסתמו מעצמן ושלא יסתמו אותן פלישתים בעפר… '"("שארית מנחם") – "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו…" (בראשית כו', יח').
האבות הקדושים חפרו לנו בארות, בארות מים חיים, בארות מלאות חכמה, דרך ארץ, תורה וקדושה. שנים של עמל כדי שיהיה לנו – בניהם, שפע עצום לינוק ממנו. אדם העושה חסד, מוסר את נפשו, לומד ומלמד תורה קיבל את הכוחות מאבותיו, תפקידו הוא רק… לשמור על הבארות פתוחות, לשמור שלא יסתמו אותן! כוחות רבים קיימים בעולם המכונים "פלישתים", הם פועלים ימים כלילות כדי לסתום את בארות החכמה הללו, רומסים את התורה ולומדיה, מעוותים כל זיקה ליהדות, מסיטים אותנו מהאמת, מהאמת הכל כך ברורה. אבותינו חפרו לנו בארות, תפקידנו להשאיר אותן שלמות, פתוחות ולא ניתנות לשינוי.
לחפור באר זאת עבודה קשה ביותר, לשמור עליה שלמה ונובעת היא משימה לא פחות קשה. חולות רבים עפים כדי לכסות את האוצר הנצחי הזה. עמוד על המשמר, שאב מבאר המים, עצור את המסיטים אותך מדרך האמת ותזכה להיות ממשיך העם היהודי, ממשיך המסורת, ממשיך דרכם של האבות הקדושים. יש עליך "תיק" כבד, אך שכרו בצידו. אתה הוא זה ששומר על גחלת תורתו של בורא כל העולמות.
כניסת שבת: 16:16
יציאת שבת: 17:16
