חודש לאחר שניצל מחיידק שתקף אותו בטיול שורשים בפולין, זהר בלום חוגג יום הולדת 52 בראיון מיוחד, חשוף – ומדבר על הכל: המלחמות הפוליטיות, הכשלים בהתנהלות העירונית, הפרויקטים שהוא מוביל במהפכת החינוך, השיחות השבועיות על הקבר של אבא וכסא ראש העיר, אותו הוא כבר מסמן
למתבונן מהצד נדמה שזהר בלום, סגן ראש עיריית רחובות ומחזיק תיק החינוך, הוא הילד השקט בכיתה, כזה שלא מרבה להרים את הקול, לעתים אדיש למתרחש סביבו, נעים לבריות, היחיד שמסוגל לגייס תורמים בחיוך. ביום שלישי האחרון מלאו לו 52 קייצים ולרגל האיוונט אותו חגג בחוג משפחתי מצומצם נפגשנו כדי לדבר על הכל. בלום הגיע נינוח, הניח את הסמארטפון בצד והיה מוכן לכל שאלה. הוא לא הגביל, לא התחמק ונשמע נחרץ. נראה היה כי מדובר בכלל בבלום אחר, אסרטיבי יותר, נחוש יותר, בועט יותר.
החיידק בבטן
לפני שהתחלנו את השיחות על הפוליטיקה, הבחירות ובוודאי על דו"ח מבקר המדינה שקשה היה לפסוח עליו בשבוע כה סוער, חזרנו לאותו יום ארור לפני חודש בדיוק, בו הובהל לבית החולים. "היה לי חום גבוה, 40 מעלות, האמת היא שחשבתי שזה וירוס פשוט ואמרתי לעצמי שתוך יום-יומיים זה יעבור אבל עבר שבוע והמצב החמיר. הבנתי שזה משהו יותר רציני כשלא הצלחתי לקום מהמיטה. אישתי חני והבנות לא עזבו אותי, גם לא החברים. אושפזתי בקפלן, החום הגבוה מיאן לרדת. בבדיקת מח עצם התגלה שהותקפתי על ידי חיידק שמשתולל אצלי בגוף. מהר מאוד הבנו שאת החיידק קיבלתי בטיול שורשים בפולין, כשהייתי בבית של אבא שלי. לפי הבדיקה את החיידק הזה חוטפים רק במקומות סגורים, בבתים ישנים ושם בדיוק הייתי. ביקרתי בבית שבו גר אבא שלי, הבנות נשארו בחוץ ורק אני נכנסתי, הכל היה עם עובש והדגירה הייתה בדיוק עשרה ימים לאחר שחזרנו. במשך תקופה ארוכה קיבלתי אטניביוטיקה ולאט לאט חזרתי לשגרה, ביותר כוח, החיידק לא שבר אותי, אולי עצר קצת את ההתנהלות הפוליטית אבל אני חושב שבפוליטיקה לא חוכמה להתעורר בבחירות. במשך חמש שנים אני עובד עבור הציבור. גם ששכבתי עם חום גבוה בבית החולים, אנשים שלחו לי וואטסאפים והעברתי הלאה לטיפול. הצטערתי רק שלא יכולתי להגיע לעבודה".
בוא נדבר על טיול השורשים בפולין.
"בביקור הראשון הייתי עם אבא שלי לפני 12 שנים. עשיתי איתו סיור לבד ולפני כחמש שנים עם המשפחה המורחבת. נסענו יחד, שמענו את כל סיפור החיים שלו. כשהיינו משפחה שלמה לא נתנו לנו להיכנס לבית שלו. הפולנים מפחדים שנבוא לקחת את הנכסים, ניסינו לשכנע שאנו רק רוצים לראות את המקום שבו הוא גדל – אבל לא נתנו לנו. כשנסענו לפולין אמרתי לחני 'אנחנו לוקחים רכב ונוסעים'. הפעם התעקשתי. הגענו לבית בכפר שראץ שקרוב ללודג', דפקנו בדלת והדיירים לא פתחו לנו, קיללו אותנו, איימו שיזמינו משטרה, צעקו אבל החלטתי שאני לא מוותר. זכרנו שאבא כל הזמן סיפר שהדלת האחורית הייתה הבריחה מהגטו. פגשנו שם באיזה שיכור שהצליח לנער את הכניסה לבית שהיה מוזנח וקשה מאוד לראותו במצב כזה. נכנסתי לבדי וראיתי את הבית של אבא מוזנח, כבר מתחיל להתמוטט".
שנה ושלושה חודשים אחרי, כמה שייקה חסר לך?
"מאוד, מאוד, כל יום. הוא היה האבא שכל בוקר בדיוק בשבע ורבע היה בא אליי לשתות קפה, כך עד עשרה ימים לפני מותו, עד שהמצב הדרדר והיה קשה לו. אבל אלה החיים: יש לי אמא, אישה ושתי בנות, אני מוקף בנשים ומרגיש כמו מלך".
אפרופו נשים, האם אישה יכולה להיות ראשת העיר של רחובות?
"לנשים יש כוח – אני חושב שהן מנהיגות אמיתיות ואת יכולה לראות גם בעיריה וגם בתפקידי מפתח נשים מובילות, מנכ"ליות, מנהלות אגפים, כולן אסרטיביות עם תפוקה מדהימה. ראשת עיר? למה לא? אישה יכולה להיות כל מה שהיא רוצה. אם תהיה מישהי שתבוא ותראה עשיה וחזון – אחרי שאני אהיה ראש עיר יכולה להיות אישה, אבל רק אחריי".
מתי זה יקרה?
"אחרי עידן רחמים מלול. הדבר הכי חשוב שההורים שלי לימדו אותי זו הנאמנות. כשאני נבחרתי רחמים מלול עזר לי לא מעט, בהרבה מאוד נקודות משבר – ואני אחד ששומר נאמנות לאנשים. רחמים ואני עשינו המון ביחד. העיר עברה מהפכה בשנים האחרונות ואני מרגיש שותף מלא כי הוא נותן לי להרגיש שותף ולא עובד שלו".
והנה בא השבוע מבקר המדינה והציב לכם דו"ח שכולו מראה מול הפרצוף. נכשלתם?
"הנהלים היו הכשל, צריך לתמלל את כל ועדת הכספים כדי שיראו שאנחנו לא חותמת גומי, כפי שצוין בדו"ח, אנחנו ממש לא חותמת גומי. יש ליקוי גדול מאוד שהבניין לא נגמר וזו אחת הנקודות הכי פחות טובות שלנו בהנהגת העיר. כולנו שותפים בתהליך הזה וכולנו שותפים בכישלון הזה – ומכאן נצטרך להפיק לקחים. ראש העיר לא לבד. אמנם זה לא פרויקט שלי אישית ולא סיירתי שם אבל ברמת האחריות – היא של כולנו, של כל חברי המועצה – ולכן צריכים לפקוח עיניים ולראות שאנחנו באמת עומדים ביעדים שלנו ואם לא – לקיים דיון במועצה ולקבל החלטה משותפת גם כדי לתת גיבוי לראש העיר. אין פה חשד שמישהו לקח לכיסו, זה דבר שהתארך מעבר לזמן הסביר. המקרה הזה צריך ללמד אותנו לחדד נהלים – ובפועל, זה כבר נעשה. הכללים שונו ורק צריך לגמור את הבניין הזה במהרה".
בכל זאת, מדובר בכתם לעיר.
"נכון, אבל זה ייגמר. יש טעויות והחשוב הוא להפיק את הלקחים כדי שלא יקרה יותר. אין ספק שמדובר בכשל רציני שעליו כולנו אחראים אבל אני לא חושב שיש כאן שאלה של מי צריך ללכת הבייתה. ראש העיר ממש מקפיד היום שכל עבודה שיוצאת יודעים בדיוק את העלות שלה, את כתבי הכמויות המפורטים ושכל קבלן עבר בצורה מסודרת את ההליך של המכרז".
מהפכת החינוך
"מה שקרה השנה מבחינת החינוך זהו שדרוג משמעותי למערכת החינוך", אומר זהר בלום ועיניו נוצצות. הגענו סופסוף לנושא, שמבחינתנו התכנסנו לכבודו. "את תוצאות תהליך החינוך לא רואים בשבועיים-שלושה וגם לא בשנתיים. התחלתי את תפקידי כשמערכת החינוך די דשדשה, הציבור הצעיר עזב את העיר ובתי הספר היו בסכנת סגירה עם 78 גני ילדים. כיום מערכת החינוך כוללת 360 גנים, 48 בתי ספר. בזמנו הטובים עזבו אותנו – והצלחנו להחזיר המון זוגות צעירים לעיר ומנגד עלינו בציוני בגרות באופן מאוד משמעותי – כ15 אחוזים בכל בתי הספר בעיר, גם בבתי הספר המאתגרים כמו המר למשל שהיו עם 36 אחוז זכאי בגרות, יש כיום מעל 90 אחוז, באורט היו פחות מ-40 אחוז זכאים והיום יש 100 אחוז הצלחה בבגרות. המסר שהיה חשוב לי להעביר הוא שצריך לתפור את החליפה המתאימה לכל תלמיד. איך עושים את זה? מלטפים אותו, מחבקים אותו ונותנים לו בדיוק את מה שהוא צריך".
באיזה פרויקט אתה גאה במיוחד?
"את החינוך המיוחד לקחתי כבייבי. 'לוטם' היה בתוך רפת בחולדה ודרשתי לבנות אותו כאן. מאז בנינו עוד 36 גנים לחינוך מיוחד ובשבוע שעבר פתחנו את בית ספר עידוד לחינוך מיוחד לאוטיסטים ברחובות החדשה. בימים אלו אנו עסוקים בבניית גני רננים לילדים בעלי צרכים מיוחדים שייפתח בראשון בספטמבר ברחובות החדשה. תראי, הילדים בחינוך המיוחד צריכים את העזרה שלנו – וגם ההורים, עזרה בנטל שנופל עליהם אחר הצהריים – לכן אנחנו מנסים להרחיב את יום הלימודים, בונים מוסדות. ברוב הרשויות לא בונים בתי ספר לילדים מיוחדים".
זה בכלל משתלם?
"לנפש – כן, כי בסופו של דבר, זה התפקיד שלנו, שלכל ילד יהיה פתרון. ברחובות יש לנו בבית ספר דה שליט כיתות של pdd מ-ז' עד גיל 21, הם לומדים גם י"ג-י"ד ואנחנו משתדלים להביא אותם לבגרות. יש לי כיתות דומות במדעים, בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי דתי ובחרדי. ההצלחה באה לידי ביטוי גם בכיתות המחוננים, במגמות המצוינות שאני עזרתי להוביל אותם, יש לנו סייבר ויש לנו מופת ויש לנו נחשון בקציר ויש לנו כיתות מדעים ויש לנו באורט. המהפכה בחינוך זה לא דבר אחד אלא הכל יחד. הראייה שלי זו התפיסה של הילד מהבוקר עד הערב שהוא חוזר הביתה ולכן פוגשים אותי ואומרים לי 'מה פיתחת והבאת תרומות לבניית מתנ"סים?' ואני חושב שזה חלק מהעבודה שהרי חינוך הוא גם חינוך בלתי פורמלי. הצלחתי לגייס שתי תרומות משמעותיות משוייץ לשני מתנ"סים, שכל אחת מהן נאמדת בכ-20 מיליון שקלים. הפיתוח של מערכת החינוך מאוד חשוב לי. קחי למשל את בית ספר הדרים בו יש לנו פרויקט סולמות שזה שיתוף פעולה בין הפילהרמונית הישראלית ואוניברסיטת ת"א ותזמורת צה"ל. הילדים לומדים מוסיקה, מקבלים כלי נגינה הביתה ומופיעים עם הפילהרמונית באירוע סוף שנה – אין את הדבר הזה במקומות אחרים".
בימים אלו בונים את קציר, בין היתר, אבל אי אפשר לשכוח את פרשת הבנייה של מעלות משולם והעיכובים הרבים.
"לפעמים, במהלך הבניה יש הפרעות. רצינו לבנות את מעלות משולם על מגרש סמוך לבית הספר ואז ההורים והנהלת בית הספר אמרו שזה ייקח את כל השטח. אמרנו להם שלבנות על הגג זו בעיה אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להיות קשובים לציבור והקשבנו להם. הקהילה היא לא אויבת שלנו, אלא שותפה".
אבל עובדתית בניית מעלות משולם היא כישלון וטרם נסתיימה.
"זה לא כישלון מפני שמבחינתי אני רואה את ההתקדמות ומאמין שב-1/9 נצליח עם כל הקשיים ועם הפסקת העבודה של הקבלן במשך שלושה חודשים בשל רעשים שהפריעו במהלך שנת הלימודים ועוד כל מיני תקלות שבדרך. למדנו מכך לפעמים הבאות. העיר מתרחבת, יש לנו פרויקטים למוסדות חינוך בעלות של 250 מיליון שקלים. אנחנו בונים כרגע את בית ספר קציר שאף אחד לא חלם שמישהו ייתן לנו להרוס ולבנות מחדש והצלחתי לגייס את כל הכסף, עם ההשקעה של עירית רחובות כמובן. על בניית בית ספר אתה מקבל ממשרד החינוך כעשרה מיליון והעיריה מוסיפה לפחות 5-6 מיליון מכספה ואני אומר שכל מה שקורה במערכת החינוך זה בזכות שיתוף פעולה של ראש העיר ושלי".
שוב פוליטיקה?
"שום פוליטיקה. את יכולה ללכת לכל הרשויות ולבדוק שאצלם הדברים כל הזמן נתקעים על אגו בין ראש העיר למחזיק תיק החינוך וביני לבינו אין אגו, אנחנו עובדים יחד, מדברים חמש פעמים ביום על איך מקדמים משהו. אני לא מחכה לפגישה, אני דופק אצלו בדלת, נכנס ודן איתו על מה שצריך. ראש העיר הוא באמת איש חינוך שאכפת לו ועבודה איתו מולידה דברים שלא קיימים בארץ. אנשים לא מבינים שבניה לוקחת זמן – את בית ספר סיני הרסנו ובנינו מחדש, הדרים עובר לחדש, בדה שליט קיבלתי אישור לבנות 4,000 מ"ר ולהרוס בניין ישן, יש לנו את קציר החדש ומדעים ואנו בונים לכל האוכלוסיות – בציבור הדתי לאומי בישיבת אמיחי הצלחתי לעשות אמית בנות, שאני מרחיב אותו עכשיו, בית ספר שפרינצק מתרחב, בסמילנסקי שהוא הראשון ברחובות בנינו אגף חדש ואלו דוגמאות מעטות. בשורה התחתונה, המסר המרכזי הוא שכל ילד שווה – לא משנה אם הוא חרדי, ממלכתי – כל ילד זכאי שתהיה לו הכיתה שלו עם מקסימום תנאים ואנחנו עובדים על זה קשה מאוד".
יש כ"כ הרבה מוסדות חינוך שנבנים. מתי זה ייגמר?
"לא ייגמר! העיר צומחת, מתרחבת ותמיד אנו רוצים לחדש, לשפץ. מצד שני אנחנו מחויבים תמיד לאישורי ממשלה, גם אם יש לנו את המשאבים אנו צריכים לקבל אישור. החזון הוא לפתח מצוינות לכל תלמיד ותלמידה ברחובות ולא תמיד בתחום המצוינות של פיזיקה, מתמטיקה, אומנות וספורט. אנחנו מחפשים מגמות ייחודיות לילדים שלנו".
"העיר לא נקיה!"
"חינוך ותרבות באים בכפיפה אחת, הרי אם לא תהיה כאן תרבות, התושבים ייסעו לראשון לציון או נס ציונה בדיוק כפי שהיה בעבר", אומר בלום בהתייחסותו לחיבור שבין תרבות וחינוך. "יש מסר חשוב מאוד ואני חושב שאם אתה רוצה להביא אוכלוסייה חזקה לעיר, אתה צריך להביא את השירות הכולל: גם חינוך, גם תרבות".
וניקיון? – מה שגורם לאי נחת עבור ציבור גדול מהתושבים.
"העיר לא נקיה ועצוב לי לומר את זה. צריך לטפל בניקיון, חד משמעית. אני יודע שראש העיר משקיע המון חשיבה על מה לעשות בנושא הזה ואני אומר לך שזאת לא בעיה של כסף. בעיניי הדבר הכי חשוב זה פיקוח. באופן אישי אני חושב שלא נקי פה ולכן צריך שהדבר יועבר לנושא של פיקוח, לתת דוחות. במקום מסוים אני חושב שזו האחריות שלנו כהנהלת העיר. בנס ציונה תזרקי נייר ויש לך מיד דו"ח. לטעמי הפיקוח צריך להסתובב בשעות עמוסות ופשוט לאכוף. יכול להיות שיש בעיה בהסברה לניקיון העיר ובעניין הזה, בשנה הבאה יכניסו יותר תכניות בנושאי איכות הסביבה עם התמקדות על ניקיון ושמירה על הסביבה. צריך להבין שהעיר גדלה והתפתחה וחייבים לעבוד בשיתוף פעולה".
אגב, אתה מופתע מכך שהעיר גדלה פי שניים בתקופה כה קצרה?
"אני תמיד אומר שזה בזכות החינוך ולא בגלל שאני מחזיק את תיק החינוך. כשזוג צעיר מגיע לעיר הוא לא שואל על הניקיון, הוא לא שואל על הפארק, הוא ישר שואל איזה גן ואיזה בית ספר יש בסמיכות לבית, אנחנו בונים עכשיו 24 בתי ספר ועוד 360 גנים לפתיחת השנה ואומנם מעונות יום זה לא התיק שלי אבל קידמתי את הבניה של 10 מעונות בכל השכונות הצעירות. אז נכון, אני לא רץ לתקשורת ומפרסם – בזה אני גרוע, אבל אני בהחלט מסופק מכך".
"יש לי עוד הרבה אתגרים"
הלו"ז שלו מתחיל ברבע לשש בבוקר. "ואני מסיים את העבודה רק כשאני מרגיש גמור, זה יכול להיות 21:00, זה יכול להיות 23:00 וזה יכול להיות 18:00 בערב – אבל גם בדרך הביתה אני עושה סיבוב באתרים כדי לראות את ההתקדמות באתרי הבניה, מבלי להודיע".
מה הרגע הכי מרגש שהיה לך עד כה?
"לראות אנשים מחייכים אחרי שאתה עוזר להם גם מבלי להכיר אותם מסב לי אושר רב. יש ילדה אחת שאני מלווה מגיל קטן, היא עם תסמונת דאון וכשהיא הייתה בת 3, במעון, אחרי ניתוח לב פתוח, אמרו להורים שלה שאין סיכוי שהיא תהיה בגן רגיל. ההורים התעקשו – ובצדק. היה מי שניסה להקשות ואמר שהיא צריכה חדר טיפולים מיוחד אז בניתי לה מחסן, כשהכרנו היא לא ידעה לדבר ולא לקרוא – והיום היא כבר בכיתה ו', אהובה מאוד על חבריה בכיתה. מאז שהיא קטנה אני מלווה אותי והיא והוריה מלווים אותי. אני זוכר שבתקופה שהייתה לי בעיה עם העיניים היא באה לבקר אותי בביתי. היא הסתכלה עליי ורצתה לגרום לי לחייך אז היא ביקשה להוציא את הסירים ולנגן לי. ברגעים כאלה אתה מרגיש שוואלה, למרות הקשיים, למרות חוסר האמון – הצלחת, הצלת ילדה".
אתה כבר 13 שנים מחזיק תיק החינוך, לא הגיעה העת לשים את המפתחות?
"כשראש העיר רחמים מלול יפרוש – ואני מאחל לו עד 120 שנה, אני אהיה ראש העיר הבא. רק במצב כזה – אצא מהתפקיד, אבל כרגע, יש לי עוד הרבה אתגרים. מערכת החינוך אף פעם לא נגמרת, צריך להמשיך להרחיב, לבנות בית ספר למחוננים ברחובות החדשה, להמשיך לפתח את בתי הספר הוותיקים והישנים, לפתוח גנים והדבר היפה השנה אמרתי שלכל ילד בעיר צריך להתאים את המסגרת הנכונה לו".
ובזמן הזה, כל חברי המועצה מתעסקים עכשיו בפוליטיקה ולמי יש יותר כותרות בעיתון.
"אני לא עוסק בזה, אני בא לעבודה כדי לעבוד, זאת התקופה הכי קשה שלי ולכן הבחירות באוקטובר הן לא קלות מבחינתי. בשנת הלימודים הקרובה אנחנו צריכים לפתוח עם 11,000 ילדים בגני הילדים. לעסוק בפוליטיקה זה בסדר אבל אתה צריך לשרת ציבור – זה מה שבחרנו. העבודה היא במשך 5 שנים, הבחירות הן רק מבחן על העשייה. אני יכול להגיד לך שאם אני מסתכל על חברי המועצה וצריך לבחור אחד מבין כל חברי המועצה שבאמת עשה עבור הציבור במהלך השנים הללו, להוציא את חבריי מהסיעה, הטובה ביותר היא ד"ר רוני באום, היא באמת עושה רבות למען הציבור ומגיעות לה כל המחמאות".
היו כל מיני שמועות על עו"ד מתן דיל מקבילך בתפקיד, בנושא ראשות העיר. בעיניך, הוא ראוי לתפקיד?
"לדעתי לא, הוא לא בשל עדיין. כדי להיות ראש עיר אתה צריך לעבור מספר תפקידים בחייך, לעבוד בעוד פרויקטים. אני הייתי 20 שנה בחברת חשמל, ניהלתי את מוקד 103 שלהם, הייתי עובד גם על עמודים ואני לא מתבייש לעבוד עם הידיים, הייתי יו"ר דירקטוריון חוויות כשעוד היה את המתנ"סים, פתחתי את הצהרונים והמעונות. בדרך לכיסא ראש העיר אתה עובר מסגרות של הרבה מאוד דברים ולמזלי התברכתי בשותף מדהים, אבי קינד, אנחנו כמו אחים וכשיש לך שקט בסיעה יש לך זמן לעבוד ולעשות למען הציבור, לא לעסוק בפוליטיקה הקטנה, אני לא אוהב את כל התככים האלה".
אגב, איך אתה מסביר את העובדה שבמאני טיים, אף אחד לא קם להתמודד מול מלול?
"ראש העיר מוביל את העיר בצורה נכונה, הייתה קואליציה טובה ומאוד מעריכים את ראש העיר, את העבודה ואת העשייה. בדומה לי גם הוא מגיע עם להט כל בוקר, הוא אוהב את העיר, נהנה מהעשייה בה ואכפת לו מכל תושב. הוא עונה לתושבים גם באמצע ישיבה, אני לא יודע איך הוא עושה את זה אבל הוא פשוט נותן מענה לכולם. בפועל הוא מנהיג טוב והוא עושה הכל נכון. אני בדעה שכהונת ראש העיר צריכה להיות מוקצבת לשלוש קדנציות. כל אחד צריך לדעת לקום וללכת כשאין לו יותר מה לתרום. אני יודע שביום שארגיש שאני לא נהנה ולא מסופק מהעשייה, אני אקום ואלך. אני לא בא בשביל הכסף, אני בא כי אני נהנה. בחברת חשמל קיבלתי יותר. הסכומים הבומבסטים שאת רואה בתקשורת, הם לא המספרים בפועל".
על מה אתה מצטער?
"על כך שעדיין לא הצלחתי לפתור את הפערים שיש לנו במערכת החינוך – ויש לנו כמו עוד בשירות לתושב ובהקמת יחידה לגיוס משאבים שלדעתי זה דבר משמעותי ביותר. לפעמים אני קם באמצע הלילה ובודק קול קורא, מנסה להביא כסף לעיר בכל דרך".
וחני, לא מתעצבנת?
"היא כבר מכירה אותי, היא יודעת שאני אוהב את זה ונהנה מזה – ההפך, היא תמיד עוזרת לי".
