ביבי נתניהו הוא זה שהכריע את הבחירות לטובתו.
אני מדגיש ביבי ולא הליכוד. זה ניצחון של ביבי הפוליטיקאי, האיש שיודע לראות את הפוליטיקה לטווחים ארוכים, שיודע לזהות את מוקדי הכוח של החברה הישראלית ולהביאם לתמיכה בו, שיודע לפרוט על הנימים הכי רגישים של הציבור, שיודע להלהיב המונים, כאשר בתוך שבוע ימים מגיע לפוטין ברוסיה ודרך ביקור זה “משדר” בחירות לציבור המצביעים הרוסים במדינה, ומיד לאחר מכן מגיע לשוק מחנה יהודה ולחוף הים בנתניה ומלהיב שם הציבור.הוא ידע לקרוא נכון יותר את המפה הפוליטית והגיע להסכמות עם מפלגות הקואליציה על תמיכתם בו בשלבים מוקדמים של מערכת הבחירות וזה המהלך שבסופו של יום הכריע את הבחירות. מה שלא ידעו לעשות בני גנץ או יאיר לפיד. כאשר עלה בני גנץ על הבמה “להכריז על ניצחונו” ביבי שקד על טלפונים לכל שותפיו העתידיים ורק לאחר מכן, כאשר נודעו תוצאות האמת עלה על במת המנצחים. ולכן ההישג הוא פחות אלקטורלי, כיון שמבחינה אלקטורלית כאמור אין הכרעה חד משמעית לטובתו של ביבי, אך זה ניצחון של מיומנות פוליטית, ניצחון של ביבי הפוליטיקאי.
מי שינסה לנתח את התוצאות ברמה מפלגתית, ולהשליך על מעמד המפלגות בבחירות עתידיות, לא קורא נכון את המפה הפוליטית. ברחובות – ‘כחול לבן’ ניצחו את ביבי בפער של כאלף קולות. אבל צריך לדייק ולומר ש-22000 מצביעי כחול לבן ברחובות מורכבים בעיקרם מאלה שרצו לשלוח את ביבי הביתה, יותר מאשר הבעת תמיכה גורפת בכחול לבן. זה נתון שממחיש יותר מכל את דפוסי ההצבעה שהינחו את הבוחרים ביום הבחירות. איני רוצה חס ושלום להמעיט מההישג של כחול לבן שהוא עומד בפני עצמו, ולא כל יום קמה מפלגה, ובתוך מספר חודשים מועט, מגיעה להישג של 35 מנדטים, אך חשוב להבין שהנושא המרכזי בבחירות האלו, לא היה המצע המדיני או הכלכלי של המפלגות, אלא ההתייחסות לראש הממשלה, וזה היה הגורם המרכזי שהשפיע על דפוסי ההצבעה בבחירות.
המפסידה הגדולה של הבחירות היא בראש וראשונה מפלגת העבודה. אין מילה אחרת אלא לתאר זאת כהתרסקות של מפלגה עטורה בהישגים היסטוריים, שלא עומדים לזכותה במבחן האלקטורלי. זו מפלה כואבת שמחייבת שידוד מערכות. אין פה פתרונות קסם, ומי שבא ומכוון לאיחוד מיידי עם מרץ כפתרון לנפילה של המפלגה, עושה זאת ללא בדיקה מעמיקה על כל המשמעויות העתידיות של המפה הפוליטית. אציין עובדה אחת מרכזית: מפלגה לא יכולה לנצח בחירות, ובמיוחד כאשר קיים צונאמי פוליטי בנוסח כחול לבן, עם מטה שמתנהל על פי שיקולים ארציים בלבד, ושוכחים את המנהיגות המקומית. יפה היה עושה יו”ר המפלגה אבי גבאי, אם היה מאמץ ולו במעט את ההרגל היפה של שרי הליכוד שהגיעו לרחובות, במהלך ארבע השנים האחרונות בהרכב מלא ללא הפסקה, לכל האירועים הציבוריים המפלגתיים והאישיים. תארו לעצמכם שביום הבחירות לא הגיע אפילו טלפון אחד מהמטה המרכזי לשאול מה קורה ברחובות. ח”כ אחד לא הגיע ביום הבחירות לביקור ברחובות. כאילו ששכחו שברחובות יש עשרות אלפי מצביעים. העיקר שיש נבחרת מצוינת – כנראה שזה לא הספיק כדי להגיע להישג כלשהו בבחירות.
כמובן שיש אפשרות לשפוך אינסופ של מילים על הבחירות, אך אוסיף רק עוד הישג משמעותי של הבחירות, עם השלכות חשובות לעתיד: נוצרו שני גושים גדולים. נכון שהיה עדיף שתקום ממשלת אחדות, אך הסיכויים לכך קלושים ולכן כל שנותר זה להיפרד מעשרות רשימות קיקיוניות שהתמודדו בבחירות, ולהתרכז בשני גושים גדולים שייקבעו רבות לאן מועדות פניה של מדינת ישראל. מבנה כזה היה קיים בעבר, אבל הפעם ניפקד מקומה של מפלגת העבודה, ואת מקומה תפסה כחול לבן. זה מבנה בריא למערכת הפוליטית ולדמוקרטיה הישראלית.
ובשוך הקרבות הפוליטיים, נחזור לשגרה, כאשר רבים מיושבי השורות האחרונות בכנסת שתפסו את קדמת הבמה לאורך השנים האחרונות, נעלמו מהמסכים בזמן הבחירות, יועצי התקשורת מצאו את הדרך להחביא אותם, כדי לא להזכיר לציבור את חולשותיהם, ואילו עתה נתחיל לסבול אותם מחדש. יש הרבה חביי כנסת חדשים, רובם לא מוכרים, אני מקווה שנדע להבליט את המוכשרים שבהם, אלה בעלי האיכויות, ונעדיף אותם על פני אלה שפגעו אנושות במעמד הכנסת.
