הוא היה ילד שכל אמא חולמת עליו: מחונן, חברותי ויפה תואר. ילד שאהב לטייל, שהיה נרגש לקראת המכינה הצבאית, שוויתר על טיס לטובת 669 – אלא שאז, בא גל שיטפונות ומחק את כל החלומות שלו באסון השיטפון בנחל צפית. צור ניסה להציל את חבריו מהשיטפון ואיבד בעצמו את החיים. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, כשנטמן בבית העלמין במזכרת בתיה. אחותו יעל ספדה לו: "מעולם לא פגשתי אדם אהוב כמוך. מבטיחה לך שאהיה חזקה בשבילך". חברתו, נועה: "אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים
"הנכד היקר שלי" זעקה סבתו של צור אלפי בבית העלמין במזכרת בתיה, בזמן שכיסו את קברו בחול. צור, בעל החיוך השובה, המצחיק והנערץ נטמן – והוא רק בן שבע עשרה וחצי. "קשה לי כל כך, זו קללה. ממתי סבתא קוברת נכד?", שאלה בכאב גדול, כאב שצימרר מדינה שלמה. יעל, אחותו, ספדה לו: "היו אלה שעות של חוסר ודאות, תחושת חוסר אונים גדולה. אין מילים שבהן אוכל לתאר איזה בן אדם טוב היית. מעולם לא פגשתי אדם אהוב כמוך, מבטיחה לך שאהיה חזקה בשבילך, תשמור עלינו מלמעלה". במהלך ההספדים אף עין לא נותרה יבשה.
9 צעירים נספו באסון השיטפון בערבה
האירוע המצמרר התרחש ביום חמישי שעבר. בשעה 14:27 התקבלה במוקד 101 של מד"א שיחה שבה דווח על קבוצה של כ-25 מטיילים, נערים ונערות ממכינה קדם צבאית אשר נקלעו לשיטפון בנחל צפית באזור צומת הערבה. בתחילה 8 נערות ונער שחולצו על ידי צוותי יחידות חילוץ ומסוקי יחידת 669 של חיל האוויר הועברו לטיפול צוותי מד"א ומותם נקבע בשטח. 13 נערים ונערות חולצו בשלום ולא נזקקו לטיפול רפואי. ההלם, גם על פני המחלצים היה ניכר.
פאראמדיק מד"א ניר יפת סיפר: "המראה היה קשה מאוד. ביצענו במקום מיון ראשוני כשהנפגעים שהגיעו אלינו היו מחוסרי הכרה, ללא דופק וללא נשימה וסבלו מחבלות ומסימני טביעה. בסיוע כוח רפואה של צה"ל ביצענו בדיקות רפואיות ולאחר זמן קצר נאלצנו לקבוע את מותם של צעיר אחד ושמונה צעירות. התחושה קשה מאוד, הייתה לנו תקווה שיחלצו אלינו נפגעים שניתן להצילם אך לצערנו נותרנו חסרי אונים, הנפגעים שהגיעו אלינו היו ללא סימני חיים ולא נותר לנו אלא לקבוע את מותם".
זוגתו של צור: "מרגישה שאני בתוך חלום רע, לא יודעת איך אמשיך"
בת זוגתו של צור אלפי, נועה שטורם, ספדה לו בחשבון הפייסבוק שלה: "כבר כמה פעמים מנסה לכתוב ולא מצליחה. איך אפשר לתאר במילים בן אדם שהוא חלק בלתי נפרד ממני. אהוב שלי, אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. שנה וחצי שבקושי ראו אותנו בנפרד, 24/7 היינו ביחד, יום בנפרד הרגיש כמו חודש. אהבנו אחד את השני באמת, אהבה שמיותר לנסות לתאר במילים. אתה הבן אדם עם הלב הכי גדול שהכרתי בחיים, תמיד רוצה לעזור, תמיד שם את הזולת לפניך ומחפש למי ואיפה אפשר לתרום. היו לך כל כך הרבה תוכניות לעתיד, כולן היו מתוך רצון לתרום ולעזור – החלום לשרת ב669, לעבוד בכפר נוער כשתהיה גדול, לעשות שינוי אמיתי בעולם.
"בבוקר בו יצאת לטיול דיברתי עם אמא שלי שאמרה שנצטרך להתחיל להתרגל לא לראות אחד את השנייה למשך זמן בגלל ששנינו הולכים למכינה בשנה הבאה, אמרתי לה שקטן עלינו ושגם את זה נעבור. אחר הצהריים קרה האסון, לא הכנתי את עצמי לכל כך הרבה זמן שלא אראה אותך אהוב שלי. התקופה איתך הייתה התקופה הכי יפה בחיים שלי, עשינו הכל ביחד ואני אסירת תודה על כל דקה שביליתי איתך, על כל חיוך ועל כל צחוק משותף שלנו. הכנסת כל כך הרבה אור לחיים שלי".
