בבוקר 7 באוקטובר אורי מגידיש מקריית גת הייתה תצפיתנית בת 19 במוצב נחל עוז. היא נפצעה במתקפה, נחטפה לעזה והוחזקה בשבי חמאס במשך 23 ימים, עד שחולצה במבצע משותף של צה״ל ושב״כ. קריית גת חגגה את חזרתה הביתה, אבל אורי עשתה בהמשך בחירה לא מובנת מאליה: בפברואר 2024 היא חזרה לשירות בצה״ל, הפעם באגף המודיעין. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הסיפור שלה הוא לא רק על הרגע שבו חולצה, אלא גם על מה שבחרה לעשות בחיים שקיבלה בחזרה.
ב־30 באוקטובר 2023 קריית גת התפוצצה משמחה.
23 ימים אחרי שאורי מגידיש נחטפה לרצועת עזה, הגיעה הבשורה שכמעט אף משפחה של חטוף עוד לא זכתה לקבל באותם ימים: אורי בחיים. היא חולצה. היא בישראל.
בחדשות 08 פורסמה באותו ערב הידיעה תחת הכותרת "החטופה – אורי מגידיש, מקריית גת וכל העיר מתרגשת". ראש העיר דאז אבירם דהרי כתב בפשטות: "אורי מגידיש שלנו שבה הביתה".
אבל כדי להבין מה בדיוק חזר הביתה באותו לילה, צריך לחזור 23 ימים אחורה.
אורי, בת קריית גת ובוגרת אורט בוים רוגוזין בעיר, שירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז. בבוקר 7 באוקטובר התעוררו החיילות לקולות המתקפה ורצו למיגונית.
רק חודשים אחר כך אורי התחילה לספר בפומבי מה עבר עליה שם.
היא תיארה ירי, רימונים, פציעות ואת ההמתנה הארוכה לעזרה. לדבריה, מתוך כ־20 חיילות שהיו במיגונית, שבע שרדו את הירי. אורי הייתה אחת מהן.
אחר כך היא נחטפה.
במשך 23 ימים הוחזקה לבדה בשבי חמאס.
בסרטון שפרסם דובר צה״ל לאחר חילוצה תיארה את התקופה במשפט קצר: "23 ימים שהרגישו כמו שנים". היא סיפרה שגם בתוך הכאב, הפחד והבדידות נשארה בה תקווה שיגיעו לחלץ אותה.
בבית בקריית גת החזיקה המשפחה בתקווה משלה.
ובלילה שבין 29 ל־30 באוקטובר היא הפכה למציאות.
במבצע של צה״ל ושב״כ חולצה אורי מתוך רצועת עזה והועברה לישראל. דובר צה״ל הודיע כי קיבלה טיפול רפואי והתאחדה עם משפחתה. פרטים מבצעיים רבים נותרו חסויים.
בשיחה שנחשפה מאוחר יותר נשמעה אשת שב״כ אומרת לה מיד לאחר החילוץ: "את בידיים טובות… עוד מעט את בבית". שעות אחר כך היא כבר הייתה לצד בני משפחתה.
עבור קריית גת זאת הייתה בשורה אישית כמעט.
אורי גדלה בעיר ולמדה בה, אמה מרגלית הייתה עובדת עירייה ותיקה, ובאותו ערב יצאו תושבים לחגוג. העיר לא קיבלה בחזרה דמות אנונימית מהחדשות. מבחינתם חזרה הביתה אחת משלהם.
אפשר היה שהסיפור יסתיים שם.
חטופה שחולצה.
נערה בת 19 שחוזרת למשפחה ומתחילה שיקום.
אבל אצל אורי הגיע עוד רגע שהפך את הסיפור שלה למשהו אחר.
בינואר 2024, קצת יותר מחודשיים אחרי החילוץ, היא הגיעה לבית הנשיא.
בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר היא לבשה שוב מדי צה״ל.
בפגישה עם הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל סיפרה על סימן קטן שהחזיק אותה בשבי. היא ביקשה לראות פרפר, וכשנתקלה בחפץ בצורת פרפר ראתה בכך סימן של תקווה. היא גם הראתה לנשיא את הרסיסים שנותרו בגופה ואת חוברת החפיפה הצבאית שלה, ששרדה את השריפה בחמ״ל בנחל עוז.
המדים באותו יום עוד לא סימנו חזרה רשמית לצבא.
אבל זמן קצר אחר כך גם זה קרה.
ב־26 בפברואר 2024, כארבעה חודשים בלבד לאחר שחולצה מהשבי, אורי חזרה לשירות בצה״ל. הפעם שובצה באגף המודיעין.
צה״ל הגדיר זאת בחירה אישית שנבעה מ"תחושת שליחות".
קשה לחשוב על בחירה מובנת מאליה פחות.
אורי נחטפה מתוך בסיס צבאי.
היא נפצעה.
חברותיה נרצחו.
חברות אחרות נשארו בשבי.
ובכל זאת, כשהייתה יכולה לבחור להתרחק לחלוטין מהמדים ומהמערכת שהזכירה לה את אותו בוקר, היא החליטה לחזור.
לא לאותו מוצב.
לא לאותו תפקיד.
אבל לצה״ל.
כמה חודשים אחר כך נבחרה להשיא ביום העצמאות את משואת החטופים מטעם צה״ל, בשם מי שכבר שבו ובתפילה להשבת מי שעוד הוחזקו בעזה. בהודעת צה״ל נכתב במפורש כי חזרתה לשירות נעשתה מתוך בחירה אישית ותחושת שליחות.
והחלק הזה חשוב, מפני שהחילוץ של אורי לא באמת סיים עבורה את סיפור השבי.
החברות שלה עדיין היו שם.
בדצמבר 2023, חודשיים אחרי שחזרה, היא ביקשה בסרטון שהפיץ צה״ל לא לשכוח אותן. בזמן שהעולם התכונן לחגיגות השנה החדשה, היא הזכירה שיש מי שאינם יכולים לחגוג וביקשה לעשות הכול כדי להשיב אותם.
יותר משנה אחר כך, בינואר 2025, היא צפתה בחברותיה התצפיתניות שבות מהשבי.
אורי סיפרה אז שהיא מאושרת, אבל גם הודתה שלא הצליחה באמת "לשחרר" במשך כל התקופה שבה הן נשארו בעזה. המשפט שלה היה פשוט: "עד שכולם לא חוזרים, הלב לא שלם".
וכך, כשמסתכלים על אורי מגידיש שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אולי הרגע החשוב ביותר בסיפור שלה אינו דווקא הרגע שבו חיילי צה״ל ושב״כ הגיעו אליה.
זה כמובן הרגע שנתן לה את החיים בחזרה.
אבל מה שהיא עשתה איתם אחר כך היה שלה.
לחזור לקריית גת.
לחזור למשפחה.
ללבוש שוב מדים.
לחזור לשירות.
להמשיך לדבר על מי שנשארו מאחור.
בבוקר 7 באוקטובר אורי מגידיש הייתה תצפיתנית צעירה מקריית גת שהביטה אל מעבר לגבול כדי להגן על אחרים.
23 ימים אחר כך המדינה כולה חיכתה שיגנו עליה ויחזירו אותה.
הם הגיעו.
והחזירו אותה הביתה.
שלוש שנים אחרי, כשמחפשים את הסיפור של קריית גת בתוך כל מה שקרה מאז, הוא נמצא לא רק בחילוץ ההוא.
הוא נמצא גם בבחירה של ילדה שהעיר חגגה את חזרתה, להסתכל על המדים שנלקחו ממנה בבוקר הנורא בחייה ולומר:
אני חוזרת.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
