ביוני האחרון עמד אליאב עבדוש מול ספר התורה. בן 13. מסביבו בני משפחה, חברים ואנשים שליוו אותו בשנתיים וחצי האחרונות. על שלט באירוע הופיעו התמונות של הוריו, גל ונאג׳י עבדוש ז״ל, ולצדן המילים: "הריקוד יימשך לנצח". הם היו אמורים לעמוד שם. אמא שמתרגשת יותר מדי. אבא שמסתכל על הילד שלו ומבין שפתאום הוא כבר נער.
במקומם עמדו ליד אליאב האנשים שנאלצו, כמעט בן־לילה, לקבל מחדש תפקיד שכבר חשבו שסיימו לפני שנים: סבא וסבתא שהפכו גם להורים.
אלי ואתי ברכה מקריית עקרון הם הוריה של גל.
ב־7 באוקטובר 2023 יצאו גל ובעלה נאג׳י למסיבת נובה. הם היו זוג שנים ארוכות, הורים לאליאב ולרפאל, ובנו את ביתם בקריית עקרון. נאג׳י נולד וגדל ביישוב; גל התגוררה בו עם משפחתה. הם אהבו לצאת, לרקוד, לטייל ולבלות יחד. הביטוח הלאומי מתאר את נאג׳י כאיש משפחה שהציב את אשתו וילדיו בראש מעייניו.
הם לא חזרו מהמסיבה.
במשך יותר משבוע המשפחה עוד חיפשה ונאחזה בתקווה. בלילה שבין 15 ל־16 באוקטובר זוהתה גופתה של גל. בהודעת המועצה מקריית עקרון מאותו בוקר עדיין נכתב: "ממשיכים להתפלל לחזרתו של נאג׳י עבדוש". יום לאחר מכן זוהתה גם גופתו. בני הזוג נקברו זה לצד זו בבית העלמין בקריית עקרון.
והיו שני ילדים.
אליאב היה אז בן 10 ורפאל בן 7. שלוש שנים אחר כך הם בני 13 ו־10.
אחרי ההודעות, ההלוויות והשבעה הגיע הרגע שאין בו טקס ואין סביבו קהל: להבין איך ממשיכים לגדל שני ילדים שאיבדו באותו יום גם את אמא וגם את אבא.
אלי ואתי לקחו אותם אליהם.
הם עברו לבית שיוכל להכיל את המשפחה החדשה שנוצרה מתוך האסון, ומאז הם מגדלים את שני הנכדים. בראיון שפורסם באוגוסט 2026 הם ניסחו במשפט אחד את החיים שלהם היום: "להיות בשבילם סבא וסבתא, אבל גם הורים".
זה נשמע כמו שינוי של שתי מילים.
בפועל, אלה חיים שלמים.
סבא וסבתא אמורים להיות לפעמים המקום שבו אפשר קצת לשבור את הכללים. הורים צריכים להציב אותם.
סבא וסבתא יכולים להחזיר ילד הביתה בסוף היום. אצל אלי ואתי אין בית אחר שאליו מחזירים.
צריך לדאוג לבית הספר, לארוחת הערב, למסכים, לחברים, לגבולות ולשעה שבה הולכים לישון. ובתוך כל זה יש שתי דמויות שחייבות להמשיך להיות נוכחות בבית: גל ונאג׳י.
אתי סיפרה השנה שהילדים יכולים גם לכעוס עליה ולהגיד לה שהיא אינה אמא שלהם.
והם צודקים.
היא סבתא שלהם.
אבל היא גם זו שצריכה עכשיו לעשות את העבודה שאמא הייתה אמורה לעשות.
זו אחת המציאויות הפחות מדוברות שהשאיר 7 באוקטובר אחריו.
לא רק שכול.
יתמות כפולה.
סבים שכבר גידלו את ילדיהם ומוצאים את עצמם, בגיל שבו החיים היו אמורים לקבל קצב אחר, מתחילים שוב הורות לילדים צעירים. לא כממלאי מקום זמניים עד שהמשבר יעבור. אין לאן לחזור.
ובאותו זמן הם עצמם הורים שכולים.
אתי אינה רק מי שצריכה לעזור לנכד שלה להתגעגע לאמא.
האמא הזאת הייתה הילדה שלה.
אלי אינו רק הסבא שצריך להחזיק את הבית יציב.
הוא אבא שקבר בת.
שלוש שנים אחר כך, הם צריכים למצוא כל יום דרך להחזיק את שתי האמיתות האלה יחד.
באותו ראיון הם אמרו על אליאב ורפאל: "הילדים האלה הם הכוח שלנו. הם ההמשכיות של ההורים שלהם".
וההמשכיות הזאת גדלה.
ביוני 2026 היא כבר עמדה בבית הכנסת וקראה בתורה.
בר המצווה של אליאב הופקה בסיוע עמותת "משפחה אחת", שמלווה את המשפחה מאז האסון. הוא היה מוקף בסבים שמגדלים אותו, בבני המשפחה, בחברים ובמלווים מהעמותה. האירוע היה שמח. באמת שמח.
והוא היה גם עצוב.
לא אחד במקום השני.
שניהם יחד.
זו אולי המציאות שילדים כמו אליאב ורפאל צריכים ללמוד מוקדם מדי: אפשר לשמוח ביום הולדת ולהתגעגע. אפשר לצחוק עם חברים ולהרגיש שחסרים שני אנשים בחדר. אפשר להגיע לבר מצווה ולדעת שההורים שלך אינם שם ובכל זאת לחגוג אותה.
מוקדם יותר ב־2026 נשא אליאב דברים בטקס הענקת פרס ישראל לשנטל בלזברג, מייסדת "משפחה אחת", ודיבר בקולו על המסע שעבר מאז איבד את הוריו. הילד שהיה בן 10 באוקטובר 2023 כבר הפך לנער שיכול לדבר בשם ילדים שנושאים איתם שכול ואובדן, אבל ממשיכים לגדול.
וגם קריית עקרון מצאה דרך להשאיר את גל ונאג׳י בתוך המקום שבו בנו את חייהם.
בדצמבר 2024 החליטה המועצה המקומית לשנות את שמו של חלק מרחוב עמיחי ל*"דרך האוהבים – ע״ש גל ונאג׳י עבדוש"*. הדרך נחנכה בהמשך במעמד המשפחה והתושבים.
השם מתאים להם.
בני זוג שאהבו לרקוד ולחגוג את החיים, יצאו יחד באותו לילה ולא חזרו.
אבל הוא מתאים גם למה שנשאר אחריהם.
שני ילדים שצריכים עכשיו ללמוד איך נראים חיים בלי ההורים שלהם, בתוך בית של סבא וסבתא שעושים כל שביכולתם כדי שהאהבה שהייתה שם לא תיעלם יחד איתם.
ב־7 באוקטובר אלי ואתי ברכה איבדו דור אחד במשפחה.
מאז הם מגדלים את הדור הבא.
אין בזה סוף מנחם.
ילד שגדל אצל סבא וסבתא אוהבים עדיין רוצה את אבא ואמא שלו.
בר מצווה מלאה באנשים שאוהבים אותו עדיין חסרה שני אנשים שאיש אינו יכול להחליף.
אבל שלוש שנים אחרי, החיים בבית משפחת ברכה אינם עומדים במקום שבו נעצרו חייהם של גל ונאג׳י.
אליאב גדל.
רפאל גדל.
יש לימודים, חברים, ויכוחים, חגים, ימי הולדת ובר מצווה.
ויש אלי ואתי.
סבא וסבתא.
אבא ואמא.
ושני אנשים שלא ביקשו להתחיל את ההורות מחדש, אבל בבוקר אחד הבינו שיש שני ילדים שאסור לתת לעולם שלהם להתפרק יחד עם כל מה שכבר איבדו.
בכל הפרויקט הזה אנחנו מחפשים את האנשים שדרכם אפשר להבין משהו משלוש השנים שעברו מאז 7 באוקטובר.
בקריית עקרון, אולי אלה דווקא שני אנשים שלא היו בנובה.
הם נשארו בבית.
ומאז הם עושים בכל יום את הדבר הפחות נראה לעין, אבל אולי אחד הקשים מכולם:
מגדלים את הילדים שנשארו.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
