בכל יום שישי הבית של זהבה ורפאל כהן בבית חשמונאי היה מתמלא בריחות מוכרים: שניצלים, קציצות ערוק חמות. אוכל של בית, כזה שאף אחד לא צריך להסביר למה הוא טעים. הוא טעים כי אמא מכינה אותו, כי יום שישי הגיע וכי עוד מעט כולם יתאספו. אלה היו גם מהמאכלים שבן בנימין כהן אהב במיוחד, אבל לפני האוכל, צריך להכיר את בן.
הוא נולד ב־11 ביוני 1996, בן הזקונים של זהבה ורפאל ואחיהם הצעיר של מורן וטל. הפער בינו לבין אחיו היה גדול, עשר שנים מטל ו־14 שנים ממורן, והוא הגיע למשפחה חודשים ספורים לאחר שסבו בנימין הלך לעולמו. הוריו בחרו לקרוא לו בן בנימין על שמו.
זהבה מספרת שהוא הכניס הביתה אור ושמחה כמעט מהרגע הראשון וכבר כילד קטן היה ברור שהראש שלו עובד קצת אחרת.
כשהיה בן שלוש וחצי ידע לספור לאחור ממאה עד אפס. אמו, המופתעת, שאלה אם לימדו אותו לעשות זאת בגן. התשובה שלו הייתה פשוטה: ״לא אמא, המיקרו לימד אותי״.
הוא הסתכל על המספרים היורדים על צג המיקרוגל ופשוט הבין את הרעיון.
במשפחה קראו לו גם ״ג׳י־פי־אס״. בנסיעות וטיולים הוא היה זוכר דרכים ומסלולים באופן יוצא דופן, וכבר מגיל צעיר בלטו הסקרנות, הזיכרון והיכולת שלו להבין איך דברים עובדים. וזה לא נעלם כשגדל.
בן הפך ל״הנדימן״ של הבית והמשפחה. הוא אהב לעבוד בידיים, ידע לתקן, לבנות ולפתור בעיות, והיה מהאנשים שלא צריך לבקש מהם פעמיים לבוא לעזור. בהמשך אף ניהל חנות לחומרי בניין והיה בעל ידע טכני רחב. הוא שירת בצה״ל בחטיבת כפיר, ואהב אסטרונומיה, מזג אוויר, סנובורד וטיולים בארץ ובעולם.
אבל כשהמשפחה מספרת על בן, שוב ושוב חוזרים האנשים, החברים, העזרה לאחר והשמחה שהיה מביא איתו למקום שאליו נכנס.
הוא היה מסור מאוד לחברים שלו. יצא איתם לטיולים בארץ ובחו״ל, צבר איתם חוויות, ובעיני המשפחה החברות שלו לא הייתה משהו שנמצא בשוליים של החיים. היא הייתה חלק מהאופן שבו חי אותם.
היה גם משפט שאהב: ״מי שמפחד לא מאמין״[ גם בו היה משהו מבן. לקחת משפט מוכר, להפוך אותו מעט, לחשוב עליו בדרך אחרת ולהפוך אותו לשלו.
ב־7 באוקטובר 2023 יצא בן לפסטיבל הנובה עם ארבעה מחבריו הקרובים: עדן דוד משה, יפתח דן טוויג, דור תאר ותמר גוטמן. עם תחילת המתקפה ניסו להימלט מהמסיבה. בן וארבעת חבריו נרצחו באותו בוקר. הוא היה בן 27, חמישה חברים שיצאו יחד לרקוד ולא חזרו.
אבל משפחת כהן מבקשת להמשיך לספר את בן דרך כל מה שהיה לפני אותו בוקר: דרך החוכמה, היצירתיות, הטיולים, החברים, הידיים שתמיד ידעו לתקן משהו וגם דרך הבית.
זהבה בחרה להביא דווקא את קציצות הערוק. המתכון לא התחיל אצלה, היא קיבלה אותו מאמה, סבתו של בן, שאליה היה קשור מאוד ועכשיו מתכון שעבר מסבתא לאמא, והוגש שוב ושוב בארוחות שישי, ממשיך הלאה לעוד בתים.
קציצות הערוק של זהבה, אמא של בן
כ־50 קציצות
מצרכים:
6 תפוחי אדמה בינוניים, קלופים
200 גרם דלעת
1 קישוא
צרור פטרוזיליה
2 עלי סלרי
2 בצלים
כפית גדושה כורכום
כפית גדושה מלח
חצי כפית פלפל שחור
2 ביצים
2 כוסות קמח כוסמין
1 כפית ערק
כחצי ליטר שמן קנולה לטיגון
אופן ההכנה:
במעבד מזון עם להב מתכת טוחנים את הירקות. מכיוון שמדובר בכמות גדולה, מומלץ לטחון תחילה את תפוחי האדמה והדלעת, להעביר לקערה גדולה ורק לאחר מכן לטחון את שאר הירקות והירוקים.
מוסיפים לקערה את הביצים, הכורכום, המלח והפלפל ומערבבים היטב.
מוסיפים את קמח הכוסמין בהדרגה, מעט בכל פעם, ומערבבים עד שמתקבלת בלילה סמיכה שנצמדת לכף ואינה מתפרקת.
לבסוף מוסיפים כפית ערק ומערבבים.
מחממים במחבת שמן לטיגון חצי עמוק. לוקחים בכל פעם כף מהתערובת ומכניסים בזהירות אל השמן החם.
מטגנים בכל סבב 5–8 קציצות, בהתאם לגודל המחבת, עד שהן שחומות ויפות משני הצדדים.
מוציאים למסננת או לנייר סופג ומגישים חם.
זה מתכון פשוט לכאורה: תפוחי אדמה, דלעת, ירק, קצת תבלינים ומחבת.
אבל במשפחה הוא מחזיק הרבה יותר מזה: את סבתא, את זהבה, את ימי שישי ואת בן שמגיע לשולחן ואוכל את מה שהוא אוהב.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, במועצה האזורית גזר ממשיכים להנציח גם את בן ואת ארבעת חבריו. ביוני האחרון נערך לזכרם טורניר כדורגל קהילתי, וגם תלמידי תיכון הרצוג, שבו למד בן, יצרו סרט הנצחה לחבורה כולה.
אבל יש זיכרון ציבורי ויש זיכרון של בית.
ובבית נשארים לפעמים דווקא הדברים שאף אנדרטה לא יכולה לשמור: איך הילד שלך ענה לך כשהיה בן שלוש וחצי, הדרך שבה ידע להגיע לכל מקום בלי מפה, מי היה הראשון שהתקשרת אליו כשמשהו התקלקל ואיזה ריח היה במטבח ביום שישי כשהוא היה בדרך הביתה.
אמו של בן כתבה שהמשפחה תמשיך להנציח אותו ולהביא לעולם את האמת שלו, ואת הדרך שבה בחר לראות את החיים.
אולי קציצות הערוק האלה הן חלק קטן מההבטחה הזאת.
מתכון שעבר מדור לדור עוד לפני שידע שהוא יהפוך לזיכרון: סבתא הכינה, אמא למדה, בן אהב. ועכשיו, בכל בית שבו מישהו יטגן אותן ויספר ליד השולחן מי היה בן בנימין כהן, השרשרת הזאת תימשך עוד קצת.
יהי זכרו של בן בנימין כהן ברוך. השם יקום דמו.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
