בשבועות האחרונים הנוער שוב בכותרות וכמו בפעמים רבות בעבר מדובר באלימות. בתקשורת דווחו על מקרי אלימות כלפי מורים שהתרחשו בבתי הספר, שוב זעפו הכותרות, שוב נערכו אסיפות הסברה והמערכת אף הושבתה למספר שעות. המציאות שהשתקפה מהדיווחים נצבעה בגוונים קודרים והטילה צילה הדואג על מה שניתן לכנות “מצבם של בני הנוער בישראל”. שוב, כבמקרים רבים בעבר התעצב הדימוי החברתי הכוללני של בני הנוער באופן שלילי.
“מטבע הדברים אירועי האלימות האחרונים ובכלל אירועים שכאלה מטרידים ומחייבים מענה אפקטיבי מותאם לסיטואציה הספציפית – וכך אכן נעשה”, אומר יניב קוממי מנהל התכנית “מדברים הצלחה”, יועץ אסטרטגי המתמחה בתחום הנוער המתייחס למכלול של שאלות בנושא: מה באמת ניתן ללמוד מאירועי האלימות והאם ניתן ללמוד מהם על התופעה ועל מצבו של הנוער בכלל? איך נכון להתייחס לשצף הדיווחים בתקשורת ועד כמה המציאות אכן מאתגרת?
“אמנם השיח, בעיקר התקשורתי, נוטה להיות ביקורתי כלפי נוער ובעיקר דואג להציג את הממדים השליליים בהתנהגותו אולם לתפיסתנו שיח זה מקורו בטעות הנובעת בעיקר מכך שאירועי הקיצון, בדרך כלל השליליים, כדוגמת אלה של השבועות האחרונים הם אלו ‘הזוכים’ לחשיפה תקשורתית” אומר קוממי. “בשיח זה – ונדליזם, אלימות, אלכוהול ועוד רעות חולות, הם למצער מושגי המפתח. מניסיון רב שנים ברור לנו ששיח המציג רובד אחד בלבד, אינו מייצג נאמנה את תמונת המציאות הרחבה ביחס למאפייני כלל בני הנוער בישראל. לנושא האלימות בקרב בני נוער אני מציע להתייחס בשני רבדים מרכזיים. הראשון, בצורה אובייקטיבית לגבי היקף התופעה וההקשר שבוא היא מתקיימת. כאן, ביחס לתופעה כלל לא ברור ולפי הנתונים לא נכון להניח שיש בהכרח עלייה בהיקף התופעה וגם לא בביטויים מוקצנים שלה, כך לפי דיווחי משרד החינוך. אכן, יש אלימות בבתי ספר, תמיד הייתה כמו שיש מידת מה של אלימות בחברה בכלל – זה לא נעים, בטח לא רצוי, אבל זה אנושי”.
“הרובד השני והחשוב יותר הוא ההקשר הרחב של מציאות החיים של בני נוער בישראל”. קוממי מסביר: “במחקרים שביצענו ראינו שברמה העקרונית הם מבינים שבית ספר חשוב ואפילו משקיעים בו. לעומת זאת בני הנוער גם יודעים וכאן גם הדיסוננס, שבית הספר לא נותן מספיק כלים רלוונטים ואפקטיביים לחיים. המרוץ אחרי הציונים לא משאיר מקום לעיסוק בשאלות הרבה יותר מהותיות. אלה שמבקרה קיצון מובילות לאלימות ובמקרים השכיחים יותר מובילים לתסכול, לאכזבה ולחוסר תקווה. בהרבה מובנים מה שחסר לבני נוער זה “אופק ייעודי” כלומר התבוננות חיובית על העתיד מתוך אמונה שהוא יהיה טוב ויש לנו את הכלים להגשים את עצמנו במסגרתו.
תופעות והתנהגויות אלימות הם ביטוי עמוק לצרכים שלא מקבלים מענה הרבה יותר משהם מלמדים מהו על כלל בני הנוער. בניגוד לדימוי התקשורתי שנוצר דעתי היא שיש לנו נוער נפלא. זו איננה משאלת לב או אמירה בעלמא. היא מגובה בניסיון רב שנים המתבסס על מפגשים עם אלפי בני נוער במסגרות מגוונת לרבות סדנאות, הרצאות ועוד, על ביצוע מחקרי עומק בקרב מגוון רחב של אוכלוסיות של בני נוער וכן על קשר רציף עם מורים, מנהלים ואנשי ניהול ומטה בתחומי החינוך והחברה. פגשתי בנוער בסדנאות הצלחה והעצמה, בקבוצות מיקוד וראיונות עומק, במועדוני הספורט, בבתי הספר ואפילו ‘סתם’ ברחובות העיר או באזורי המפגש שלהם. אגב כך, וזה חשוב מאד, עמדה חיובית זאת ביחס לנוער אינה נחלתנו הבלעדית, היא שכיחה וקיימת בקרב רבים וטובים מאנשי ההוראה בדרגי הניהול השונים”.
מאידך, ישנם אתגרים רבים, והאלימות ביניהם.
“זה ברור. כגודל חשיבותו של החינוך כך גם עוצמת והיקף האתגרים שהוא מזמן לעוסקים במלאכה. ייתכן והאתגר המרכזי ביותר נובע מהשינויים התכופים, יש שיאמרו המהותיים, המתרחשים במאפייניהם וצרכיהם של בני הנוער”.
אז איך ניתן לתאר את מאפייניהם של בני הנוער בתקופה הנוכחית?
“הדיוקן העכשווי של בני נוער ‘טיפוסים’ אתחיל ואומר, עד כמה שהדבר עשוי להפתיע, הוא שהלימודים חשובים להם והם רוצים להצליח – וזה לא אומר שמעניין להם. אצל מרביתם זה תופס את החלק הארי של שעות הפנאי. מצד שני, הלימודים לא מחדשים לבני הנוער כלום שכן כיום, הם מאד טכנולוגיים, הם נולדו לתוך זה. אותם, בשונה מ’המבוגרים’, זה לא מפחיד ובטח לא מייתר את הצורך והרצון למפגש חברתי בלתי אמצעי עם בני גילם. נהפוך הוא, הם מדגישים כל הזמן את הצורך במפגש החברתי, להיות עם החבר’ה פנים מול פנים, הם רק מלינים על כך שאין להם היכן לעשות זאת, להוציא את הגינות הציבורית.
“בעצם הם גם משועממים מידי פעם, בעיקר כשהקצב הוא איטי. הם מאבדים עניין מהר שמתחילים ‘לחפור’ להם. כיום הרבה יותר קשה לעניין אותם, בטח מעובדים במערכת חינוך שנמצאים שנות דור לפניהם. הם גם מוצפים גירויים ולא תמיד מצליחים לברור עיקר מטפל או לבחור באופן מוצלח, לעיתים הם גם מבולבלים קצת. הם אוהבים לישון, לעשות ‘צחוקים’, להתעסק בשטויות של גיל הנעורים. לעיתים הם תופסים את הדברים, בעיקר החומריים, כמובנים מאליהם מפני שהם גדלים לשפע. לצד זאת ואף על פי כן, הם מחפשים משמעות, הם רוצים להרגיש שווים ולא רק מהבחינה החיצונית. הם בעלי מוטיבציה להצליח, מנהלים לוח זמנים של מנכ”ל וכמוהו מרגישים עמוסים ומאוד רוצים לממש עצמם, להשפיע ולהרגיש משמעותיים”.
מה בעצם רוצים בני הנוער של ימינו?
“בהתנהגותם, לעיתים במחאתם, דורשים אותנו בני הנוער הנפלאים שלנו לחשב מסלול מחדש. להתאים עצמנו לעולם משתנה תדיר ולהגיע אליהם מדויקים יותר וזה בדיוק מה שאני מציע. רוצים למנוע אלימות או בכלל לגעת באמת בבני הנוער? דברו איתם על ההצלחה שלהם, עיזרו להם להגדיר אותה וגם להשיג אותה. תזרמו עם רצונותיהם להגשים את עצמם ויחד איתם תיבנו עבורם עולם משמעויות איכותי. העניקו להם כלים גנריים, כאלה שיסייעו להם בעתיד בכל תחום שיבחר ולא ידע ספציפי התקף רק לזמן הבחינה. למדו אותם להאמין בעצמם, לקחת אחריות, לתכנן קדימה, להתאושש מאי הצלחות, לנצל הזדמנויות ובעיקר לא לפחד מהחברה ומעצמו. נתבו את רצונותיהם בעצמאות לפיתוח יכולות אמיתיות של עמידה עצמית והכי חשוב חנכו אותם שהצלחתם היא זכות אפשרית של כל מי שיחפוץ בה. תנו להם יד, לכו לצדם וכמו הקרש התומך באילן הצעיר תתמכו בהם. בצורה זו, תאמיני או לא, הם יפרחו ופירותיהם ייפו את העולם כולו”.
