הממשלה אישרה את סגירת התחנה הצבאית, והנימוק נשמע כמעט נאצל: צבא לא צריך לנהל רדיו אקטואלי, אבל מי שצולל לפרטים מבין שזה לא ניסיון להבריא את הדמוקרטיה, אלא מהלך כוחני של השתקה.
אפשר ואפילו צריך להסכים על העיקרון המקצועי: גלי צה"ל במתכונתה הנוכחית היא אכן אנומליה. בעולם דמוקרטי מתוקן, אין שום סיבה שגוף שידור המופעל על ידי הצבא וכספי מערכת הביטחון יעסוק בפרשנות פוליטית, בעימותים מפלגתיים או בביקורת ישירה על הדרג המדיני. העובדה שחייל בשירות סדיר מחזיק מיקרופון מול שר או חבר כנסת היא עיוות מבני שהיה צריך להיפתר כבר לפני עשורים. היעד – הפרדה מוחלטת של הצבא מהציר המדיני והפוליטי – הוא יעד ראוי לכל מי שחפץ בדמוקרטיה יציבה ובצבא ממלכתי.
אלא שהבעיה הגדולה בהחלטת הממשלה אינה נעוצה ב"מה", אלא ב"איך" ובהקשר שבו הדברים נעשים. הדרך שבה נשלחת התחנה לגרדום חושפת שלא טובת הדמוקרטיה עמדה לנגד עיני מקבלי ההחלטות, אלא הזדמנות פוליטית לסלק שחקן תקשורתי שלא תמיד מיישר קו עם דף המסרים הממשלתי. מי שבאמת היה מעוניין בתיקון האנומליה, לא היה משמיד נכס תרבותי ועיתונאי של 75 שנה, אלא מחפש דרך לשמר אותו תחת מסגרת אזרחית.
אם הכוונה הייתה באמת ובתמים לתקן את העיוות של "חיילים משדרים פוליטיקה", הדרך הייתה סלולה וברורה: אזרוח. מומחי תקשורת, ועדות מקצועיות ומשפטנים הציעו פעם אחר פעם להפריד את התחנה מצה"ל, להפוך את עובדיה לאזרחים ולהעביר אותה תחת גוף שידור ציבורי עצמאי. מהלך כזה היה שומר על הפלורליזם העיתונאי ועל עשרות שנות ניסיון מקצועי, תוך פתרון הבעיה העקרונית. הבחירה לסגור ולא לשנות מוכיחה שהמטרה היא לא להוריד את המדים מהרדיו, אלא פשוט להוריד את הרדיו מהאוויר.
אי אפשר לנתק את המהלך מההקשר הכללי של המאבק על חופש העיתונות בישראל. כשסגירת כלי תקשורת ותיק מתבצעת בלוח זמנים דורסני, ללא דיון ציבורי מעמיק ותחת נימוקים של "חיסכון תקציבי" זניח במונחים של תקציב הביטחון, זה מריח כמו ענישה פוליטית. גלי צה"ל ידעה בשנים האחרונות לגוון את שורותיה ולתת במה לקולות מכל חלקי העם, ובכך הפכה לרלוונטית יותר מאי פעם. דווקא כשהיא החלה לשקף מגוון רחב של דעות ולשאול שאלות נוקבות, נגזר דינה להיעלם.
השקט שישתרר על הסקאלה במרץ 2026 לא יהיה שקט של "דמוקרטיה נקייה". זה יהיה שקט של מרחב ציבורי שהצטמצם ושל מסורת עיתונאית שנמחקה במחי יד של דרג פוליטי שלא חפץ בביקורת. גלי צה"ל הייתה צריכה להשתנות, היא הייתה צריכה לצאת מהבסיס ולהוריד את המדים – אבל היא לא הייתה צריכה להפוך לקורבן של סגירת חשבונות. בסוף, ככה לא מתקנים עיוות היסטורי; ככה פשוט דואגים שלא יהיה מי שישאל את השאלות הקשות מדי.
הכותב הוא אבריאל בן דור, דובר עיריית גבעת שמואל ומ"מ יו"ר איגוד דוברי הרשויות המקומיות בישראל.
