דובר העירייה האהוב והמוערך של אשדוד נפרד במכתב מרגש לעיתונאים:
חברות וחברים יקרים,
איש על מחנהו ואיש על דגלו
בשעת בין הערביים, רגע לפני שקיעה וקודם שיעלה השחר ויום חדש יפציע, אני מבקש להיפרד מכם ולומר תודה לכל אחת ואחד מכם.
זה למעלה מ-25 שנה שאנו צועדים יחדיו, כתף אל כתף וזה לצד זה, דוהרים על גלי הזמן, בתוך רכבת מהירה, במסע רצוף עליות וירידות, ופעמים הרבה גם רגעים של אתנחתא ונחת. מאז, מנגנים אנו יחד מוסיקה מיוחדת ומורכבת, אותה רק אנו יוצרים, בו זמנית ותוך כדי. חלקה מתוכננת וחלקה מאולתרת, חלקה יזומה וחלקה מגיבה. לעתים צליליה ערבים ויוצקים רגעים של נחת, ולפעמים כליה צורמים ומעוררי ביקורת. זהו עולם התקשורת וזו עבודתנו הציבורית. גם אנחנו כמו התזמורת, פועלים על אותה במה, זה לצד זאת וזאת לעומת זה. כולנו ממלאים את עבודתנו, אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ, ומקיימים בינינו שיתופי פעולה ודיאלוג מקצועי, בכבוד ובהערכה הדדית.
מטבע הדברים, שנות עבודתנו ידעו עליות וירידות, אתגרים והצלחות, חוויות וזיכרונות, כשלים והישגים וכל מה שהחיים מזמנים במסגרת העבודה. אך בכל השנים הללו לא חדלה המנגינה ובכל העיר נשמעים צליליה. בכל השנים פעלנו יחדיו, כמיטב יכולתנו ובמקצועיות, הקדשנו את מלוא תשומת הלב איש לרעהו ושמרנו על כבוד הדדי, הגינות ואמינות. פעלנו מתוך מחויבות אמתית לתפקידנו התקשורתי והציבורי ומתוך הכרה עמוקה בחשיבותה של התקשורת ובהעברת מידע אמין וענייני לציבור. ומעל הכול, כפטריוטים מקומיים הקנאים לשמה הטוב של עירנו, עשינו את תפקידנו מתוך מחויבות לתושבי העיר ואהבה אמתית לעירנו אשדוד.
מהסיפור המקראי על 'יוסף ואחיו', אנו גוזרים תובנה חשובה על חיינו. כשיוסף יוצא בשליחות אביו לראות את שלום אחיו, הוא פוגש איש אלמוני המכוון אותו אל אחיו. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ.. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה-תְּבַקֵּשׁ. יוסף מספר כי הוא מחפש את אחיו ותשובת האיש: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה.. מי האיש המתואר לעיל, מנין צץ ומה תפקידו בסיפור? ברור לנו שאלמלא אותו האיש, יוסף היה שב לבית אביו וכל ההיסטוריה הייתה משתנה. יוסף לא היה מגיע למצרים, ואבותינו לא היו עבדים, ולא היינו עדים ליציאת מצרים ולמעמד הר סיני… וכו'. אם כן, לאותו איש אלמוני היה תפקיד חשוב לא רק עבור יוסף אלא עבור עתידו של עם ישראל בכלל…
עבורי, כל אחת ואחד מכם הוא 'האיש האלמוני' שבסיפור חיי, כמו שאני הוא 'האיש האלמוני' במסע חייכם. כל אחת ואחד מכם תרם את חלקו במארג החיים, מי באקראי ושלא מדעת ומי בכוונה מודעת. ואף על פי שמונחים אנו בין שני צדי המתרס, נושאים בתפקידים שונים ומחויבים למסגרות שונות, הייתם לי מקור של דעת והשראה. מכולכם למדתי והשכלתי, חוויתי והפנמתי ומילאתי אמתחתי באוצרות רוחניים. לכולכם התודה וההוקרה.
מאז ה-7 באוקטובר עם ישראל נמצא באחת משעותיו הקשות. השסע עמוק, התהום פעורה ואנו כפסע לפני ה'אל חזור'. לכולנו ברור כי לכידות חברתית ואחדות לאומית הן הערובות הבסיסיות לעמידתנו האיתנה, ומכיוון שכולנו מכירים בערכה של התקשורת כמחוללת שינוי, יש בידיכם את הכוח להניף את דגל השינוי ולהטות את ספינת חיינו לחוף מבטחים. עמנו ידע כאב וצער ועוד נכונו לנו אתגרים גדולים, אך רק ביחד נוכל להבטיח את שלום עמנו בחלקת הארץ הזאת.
לא אוכל להיפרד ללא שאשא תפילה לשלום חיילנו, לרפואת הפצועים ולשיבת החטופים. מי ייתן וכבר ביום הכיפורים נזכה להתגשמות כל משאלות לבנו לטובה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, אמן
