אילנית אלימלך, אם שני ילדיו של יוסי עטר, שנרצח בחודש יוני מסתובבת עם לב שבור ובטן מלאה על רשויות הרווחה, אשר הגישו בקשה לבית המשפט להעביר את האפוטרופסות על בנה בן ה-17 ובתה בת ה-15 אל הדודות.
בראיון כואב ומלא דמעות, היא מגוללת את סיפור אהבתה לאסיר עולם שנידון ל-23 שנים בכלא בגין מעורבות בתיק רצח, מספרת על החיים המשותפים (בגידות, מכות, שקרים), על התיק בו ביקשה משמורת משותפת שנסגר ללא ידיעתה ועל רצונה העז להשכין שלום עם ילדיה: “אני אמא לביאה ותמיד הייתי, עוד כשיוסי היה בחיים – ויש לכך הוכחות. לא ויתרתי ואין סיבה שאני אוותר. נשאתי אותם תשעה חודשים בבטן, את כל אחד מהם בזמן שאבא שלהם היה בכלא, כאבתי כאב עצום, לבדי ילדתי אותם, ללא תמיכה של בן זוג, אז עכשיו אשבר כשהילדים שלי צריכים אותי?”
>> מאת: ליזה ללוצשווילי
אין כמעט מי שלא מכיר את אילנית אלימלך – אם ילדיו של יוסי עטר, אשר נרצח בחודש יוני האחרון במתחם הצימרים שהיה בבעלותו. אלימלך, גרושה פלוס ילדה ועטר, גרוש פלוס שניים, הכירו בין כותלי הכלא. הוא היה אסיר במעשיהו, השפוט למאסר עולם, עונשו הוקצב ל-23 שנה לאחר שהיה מעורב בפרשת רצח. ב-1997היא עשתה סטאז’ בקרימונולוגיה באגף החינוך בכלא. שם, בין עבריינים שיושבים על מקרי רצח, אונס ופרשיות קשות, הוא חיזר אחריה והיא נענתה. “אהבתי אותו אהבת אמת”, היא אומרת בגילוי לב, “כמו שאהבתי אותו – כך שנאתי אותו”.
מה גרם לך להתאהב באסיר עולם?
“הכרתי אותו כאסיר ולקחתי אותו כהרפתקאה. הוא אמר לי ‘תשמעי אני יוצא לחופש ואני מזמין אותך אליי וכך התפתחו העניינים. נתפסתי”.
זה לא דבר של מה בכך… איך יוצאים עם אסיר עולם?
“שאלה טובה… שאלה טובה.. אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי פוצה את הפה שלי אליו. חשבתי שאנשים עושים שינויים, כנראה שהוא לא עשה. האמנתי בו. תראי, לצאת עם אסיר זו הרפתקאה הרי אסירים ידועים בתור כאלה שהם יודעים לקנות עם הפה, שוביניסטים וכריזמטים – אז הוא הצליח ואהבתי אותו. במאסר נולדו הילדים – בשנת 2000 נולד בנינו הגדול שכיום בן 17 ובשנת 2002 נולדה בתנו שהיום בת 15. גידלתי אותם לבד עד 2009, עד שהשתחרר. במהלך הזמן הזה הוא עזר במה שיכל, היה עובד בכלא ועוזר בפרנסה, היו ביקורים, גם עם הילדים שגדלו לתפארת ועל כך יעידו כולם שאני אמא לתפארת – עד ליום שבו השתחרר וניסה לפצות על כל השנים שישב בכלא, אז חלה ההידרדרות”.
במה התבטאה ההידרדרות עליה את מדברת?
“כשיוסי היה בכלא הוא התייחס אליי כמו מלכה. כשהוא השתחרר חיינו יחד, אבל החיים לצידו זה לא מה שציפיתי. בן אדם שישב 23 שנה, ציפיתי שיתפרע על העולם, אבל אז החלו בגידות, מכות, שקרים. ציפיתי שאחרי שנים נהיה משפחה נורמטיבית ומאוחדת. טעיתי. הבעיות התחילו כשהוא פתח עסק של צימרים לאחר שהשתחרר – אין לי מושג מאיזה כסף, אף פעם לא ידעתי עליו את הכל, את יודעת איך זה העולם העברייני… הוא התחיל להעסיק נשים וכל פעם היה בא לי עם מישהי אחרת הבייתה לעיני הילדים. הייתי שואלת ‘מי זאת?’ והוא היה עונה לי שזה לא ענייני ומעיף עליי חפץ. שרדתי איתו עד 2013, במשך 3 שנים וזה אחרי שחיכיתי לו קרוב ל-17 שנים, שלוש שנים של סבל וייסורים והכל לעיני הילדים אבל מה ששבר את גב הגמל זה שבאחד הפעמים הוא תפס אותי כמו תרנגולת ובעט בי, אז כבר התלוננתי עליו במשטרה. פחדתי. כבר לא הייתה לי ברירה. הוא נעצר, הורחק ממני על ידי צו של בית משפט ואחז בילדים – שנשארו בבית שבו חיינו, בבית שלו ואני עזבתי לדירה שלי, לא יכולתי להזיז את הילדים שוב משגרת החיים שלהם, לא רציתי לטלטל אותם שוב, הם עברו מספיק”.
“אחר כך הבנתי”, היא ממשיכה לגולל את סיפורה, “שהוא אמר להם ‘מי שהולך לאמא הזאת אין לו חזרה אליי’, הם היו בני 11 וחצי ו-10, הוא הצליח להשפיע עליהם, הם שקשקו בתור ילדים, כי הם ידעו על מה ישב, היה טיפוס די שתלטן לגביי וגם לגביהם, כזה שהטיל אימה. הילדים לא דיברו איתי קרוב לשנה אחרי שהוא החדיר להם יום אחר יום שניסיתי כביכול להחזיר אותו לבית הסוהר ומי שהולך לאמא הוא נגדו. הם כעסו עליי כי בכל זאת הם ציפו לו וחיכו לו שנים. במהלך אותה השנה, ב-2013 פניתי לבית משפט, לקבלת משמורת על ילדיי, להוציא אותם ממנו כי הם חיו עם בנאדם לא נורמטיבי. עורך דין מטעם המדינה ייצג אותי בתקופה ההיא וההליך ארך קרוב לחצי שנה אבל לא יצא כלום כיוון שבתסקירים שביקש בית המשפט מהרווחה נכתב שיוסי לא יישם אותם בכלל והיו המלצות לגבי הילדים, שיראו את שני ההורים. עורך הדין לא ייצג אותי בנאמנות, הוא לא נלחם עבורי ולדעתי הוא וגם פקידת הסעד לסדרי דין פחדו מיוסי עטר. הפחד ניכר על פניה ואמרתי לה בפנים שהיא קיבלה רגליים כשיוסי ישב עמה לשיחה. הוא אחז בה ואמר לה ‘אני לא אוהב את הילדים שלי?’ והיא כולה רעדה. כעבור זמן מה הבנתי שהיא יחד עם עורך הדין סגרו את התיק שבו הם ייצגו אותי מבלי לעדכן אותי”.
איפה היית כל השנים?
“מה זה איפה הייתי כל השנים? יוסי ראה אותי שבוע לאחר הדיון האחרון ואת יודעת מה הוא אמר לי? ‘יש לך עורך דין טרנטה’. אני לא אשכח את היום הזה. הוא התכוון שהוא תפס אותו ואיים עליו שאם הוא לא יוריד אותי ממנו הסוף שלו יהיה מר. זהו”.
את חושבת שעו”ד שייצג אותך אוים?
“כן, חד משמעית וגם הפקידה לסדרי דין. חד משמעית. צריך להבין שלא ידעתי שהתיק סגור. רק בוועדת החירום האחרונה, ב-28 בספטמבר קיבלתי את ההחלטה שבה מצוין שעורך הדין סגר את התיק בטענה שאין לי כוח להתמודד מול אב שכזה. לא היה ולא נברא”.
האדם המדובר נרצח ביוני, התיק נסגר בספטמבר.
“נכון. אני קיבלתי את ההחלטה הזאת בוועדה החירומית בה התברר לי שהאחיות של יוסי, הדודות של הילדים, תבעו אפוטרופסות. אמרו לי ברשויות ‘אילנית, את מזמן וויתרת על הילדים, מה את נלחמת?’ עניתי: אני?!?” ואז הם נתנו לי את ההחלטה שעורך הדין שייצג אותי סגר לי את התיק מאחורי גבי. את יודעת מה קרה לי? התמוטטתי! לעולם לא וויתרתי על הילדים לי, יצרתי איתו קשר והוא לא ענה לי. לא הבנתי למה אני מקבלת החלטה שהתיק נסגר אחרי ארבע שנים כשאני חושבת שהוא מתנהל? יתרה מכך עורך הדין ציין שלא יכולתי להגיע לדיון, הוא בכלל יידע אותי על הדיון הזה? את קולטת? הוא לא יידע אותי, לא על הדיון ולא על ההחלטה. הוא תקע לי סכין בגב בגלל שהוא פחד מיוסי”.
הייתי בכנרת, חגגתי ואז קיבלתי טלפון: “יוסי הלך, מת”
רגעים אחדים לפני שתספר על הפרשה עימה היא מתמודדת באחרונה – האפוטרופוסות שמבקשת הרווחה להעביר אל הדודות של ילדיה, אני עוצרת ומבקשת ממנה לחזור אל היום ההוא בו אהובה, אבי ילדיה, נרצח. “הייתי בכנרת עם חברים, חגגתי ואז קיבלתי טלפון, אמרו לי ‘אילנית, יוסי הלך, מת’. קיבלתי פיק ברכיים, התאפסתי ומה שרץ לי בראש זה הילדים ומיד עשיתי פרסה וחזרתי באותו ערב, באותו שישי הארור, באתי לילדים והם התמוטטו עליי, בכו, חיבקו אותי, הרגשתי שנשארתי להם רק אני בעולם. הרגשתי את זה בחיבוק של הבן שלי אליי, הקטנה הייתה סהרורית. גרתי איתם שלושה חודשים אחרי הרצח, לא זזתי מהם, לא עזבתי אותם לרגע”.
“בשלושת החודשים שגרתי איתם לא הכרתי את הילדים שלי שכן הם חיו עם יוסי בשנים האלה, עם אבא שחי חיי הוללות. הם פיזית היו איתו אבל היינו בקשר יום יומי, גרנו בשכנות ובחודש מרץ האחרון הם גם עברו להתגורר אצלי לאחר שרבו איתו, במשך חודש וחצי הם היו אצלי ובאותם ימים פניתי לרווחה והכל מגובה במסמכים, פניתי אליהם לעזרה – אבל הם לא עזרו מפני שהילדים לא רצו לשתף פעולה. הם פחדו מאבא שלהם מאוד וגם חזרו אליו אחרי שאמר להם שהתגעגע. מבחינתם החיים אצלו היו נוחים יותר, הוא לא היה בבית מהבוקר עד הערב, היה מזמין להם אוכל ואילו לי יש דרישות, הם מעולם לא קיבלו את הסמכות ההורית שלי אבל מה ששבר את גב הגמל בינינו כשגרתי איתם הוא שאין להם גבולות ואין להם חוקים. באתי לשם במטרה לאחות את השברים והקרעים אבל הם התנהלו לפי מה שינקו בבית ולא הקשיבו לי לשום מילה. בסך הכול מה אני רוצה? את טובת הילדים שלי. אני נראית לך אמא לא נורמטיבית? בתוך תוכי עצוב לי, אני נקרעת. את מבינה שעד שהרווחה נכנסה לתמונה היינו יחד?”.
תסבירי.
“פניתי אליהם לקבל עזרה ואז הם דפקו אותי, אני פניתי אליהם ובסוף הם הפכו הכול עליי. אני מרגישה שזו נקמה כיוון שהתלוננתי על אותו עורך דין שקשור לאגף הרווחה. כך אני רואה את זה. את יודעת כמה פעמים ביקשתי מהרווחה לסייע? מבחינתי טובת הילדים קודמת לכל, אלה הילדים שלי, נלחמתי עליהם עוד כשיוסי היה בחיים אבל הם העדיפו לחיות במקום שלא מכתיב להם, בבית שבו מותר לחזור ב-3 בלילה, כמו שנעשה עד היום. בחייך, איזו אמא לא רוצה את הגוזלים שלה לידה?”.
נראה שהם לא רוצים אותך.
“אני לא אשחרר ולא אתן לילדים שלי ליפול. גם שהם ויתרו עליי פעם אחר פעם, לעולם לא אוותר עליהם כי לאמא אין תחליף. הם יבינו את זה מתישהו ואני רק מקווה שכשהם יבינו את זה לא יהיה מאוחר מידי.. לחתום ולוותר זה הכי קל אבל אני אמא שלהם, אני ילדתי את הילדים האלה ואין כל סיבה בעולם ובפרט שאני כשירה לחלוטין, ללא עבר פלילי ומעולם לא השתמשתי בסמים או פשעתי. רשויות הרווחה יכולות לעשות עם הילדים מה שהם רוצים ולזה אני הולכת להתנגד בבית המשפט כי יש להם אמא בריאה ושפויה והם לא יגררו את הילדים שלי לבקשות נזקקות ויזרקו אותם במוסדות, לא אתן לזה יד. אלחם על הילדים שלי עד הסוף!”.
“את יודעת”, היא אומרת בעצב, לאחר שהיא מנגבת עוד דמעה, “קראתי השבוע פוסט מצמרר שמירי אלוני כתבה לבן שלה שהיא לא בקשר איתו, ברכת יום הולדת – ונקרעתי. אני לא רוצה להגיע למצב הזה, אני רוצה לאחד את הקשרים שלי עם ילדיי וזה מה שציפיתי מהרווחה, שיגשרו ביני לבין ילדיי ולא ימליצו המלצות שגויות שיכולות לפגוע בילדים שלי. לתת את האפוטרופסות על הילדים שלי כאילו שאני אמא לא טובה? לא מספיק שהאבא שלהם נרצח? מנסים לנשל אותי מהאפוטרופסות, אבל אני אמא לביאה ותמיד הייתי, עוד כשיוסי היה בחיים – ויש לכך הוכחות. לא ויתרתי ואין סיבה שאני אוותר. נשאתי אותם תשעה חודשים בבטן, את כל אחד מהם בזמן שאבא שלהם היה בכלא, כאבתי כאב עצום, לבדי ילדתי אותם, ללא תמיכה של בן זוג, אז עכשיו אשבר כשהילדים שלי צריכים אותי? אני לא אשבר! אני קמה ונופלת, את מכירה את זה? קמה ונופלת אבל לא נשברת. רק בורא עולם יכול לשבור אותי – אף אחד אחר לא”.
תגובות
מאגף הרווחה בעיריית רחובות נמסר בתגובה לטענות המועלות בכתבה: “במסגרת פעילותו, צוות האגף רואה לנגד עיניו את טובת הקטינים וצרכיהם הקיומיים והרגשיים. אנשי הצוות אף קשובים לצרכי הפונים ובמידה ויש לגב’ אלימלך השגות, היא מוזמנת לפנות לרשויות המתאימות. בשל חיסיון לא ניתן להרחיב מעבר לכך”.
