ראיון מיוחד ל-חדשות 08, עם אימו של הילד מאילת, שנחטף ממקום עבודתו בחשד שביצע מעשה שוד. בשיחה ארוכה מגוללת האם, עולה חדשה ותושבת העיר בשנים האחרונות, על הסיפור מאחורי הקלעים בו מעורבים עצורים ממשפחות ידועות בעיר.
“זה היה אירוע שהתגלגל במהלך הסגר השני”, סיפרה האם. “לפני כן זה היה ילד שתמיד עבד, ילד מושלם, מאלה שמתנדבים בכל מקום. בסגר השני לקח את המשכורת שלו וקנה מוצרים איתם בישל אוכל לאנשים שלא היה להם. אנחנו לא משפחה עשירה, אני אם חד הורית”.
יש לו אבא?
“יש לו אבא שמכור לסמים, לנייס גיא. בסגר השני לא היו לימודים, נסגר מקום העבודה – ואני עובדת כל היום, מטפלת בילדים נכים. הוא ילד אחראי שלומד מהבית, במגמת מחול. באותה תקופה אבא שלו שהוא דר רחוב כבר כמה שנים חזר לאילת אחרי שנים שבהם ניתק כל קשר. הבן שלי עבר ברחוב וזיהה אותו. האבא לא זיהה אותו. הפעם האחרונה שהוא ראה אותו הייתה כשהיה ילד קטן, הבן שלי קיבל את זה מאוד קשה. הוא לא רצה לשתף בגלל הבעיות, חובות, קורונה. הוא לא רצה להוסיף עליי יותר לחץ. באותה התקופה כמה נערים בשכונה שמעשנים סמים התחילו לבוא אלינו הבייתה, כנראה ששיתף אותם במה שראה והם עודדו אותו ‘יאללה, אחי תעשן, יגרום לך להרגיש טוב’- והוא התחיל לעשן והתגלגל למקומות לא נכונים, לעשות דברים לא נכונים”.
באיזשהו שלב הוא הבין מה קורה לו, הוא פנה אליי, סיפר לי על מה שקרה וביקש עזרה. אני ישירות פניתי לבית הספר, לרווחה, לכולם. התחלנו לבנות תכנית להרחיק אותו בראש ובראשונה מכל אותם האנשים, ואז לשלוח אותו לתכנית גמילה. הוא היה מאוד עמוס רגשית עם כל מה שקרה לו – והוא הסכים. תוך כדי הפעילות הוא נפגש עם ילדים, ממשפחות קצת קשות – ובין כל הילדים האלה הייתה ילדה, ידידה שלו – שמהבית שלה נגנב תכשיט. מלא פעמים הוא היה בא ממנה מסטול ושאלתי אותו ‘אמא שלה לא שמה לב שאתם יושבים בבית שלה ומעשנים?’ הוא היה עונה לי ‘לא, האמא נמצאת בנפרד, הילדה ישנה במן יחידת דיור’.
“כשהתחלנו את התכנית הוא ביקש לצאת מאילת, וסידרנו לו גמילה בבאר שבע. במקביל ביקשנו שייכנס לגמילה מסמים בעפולה, מקום מאוד קשה. לא היה לנו צורך בצו מבית המשפט משום שהכל התנהל בהסכמתו. הוא הבין שהסתבך והוא לא רוצה להיות בעולם הזה. בפסח הוא חזר לאילת סופית לפני שנכנס למכון הגמילה בעפולה. השגנו לו עבודה, הוא עבד מ8 בבוקר עד 8 בערב, בחוף באילת, הוא לא רצה ליפול לאותן התנהגויות והיה חשוב לו לעבוד כל היום, לחזור הבייתה וללכת לישון. ואז זה קרה. הוא היה במשמרת עבודה. מישהו התקשר אליו לטלפון הנייד ואמר לו ‘קוראים לי כך וכך, אני יכול לדבר איתך? איפה אתה נמצא?’, הבן שלי אמר לו ‘כן, אני בעבודה’. הוא אמר לו ‘איפה אתה עובד?’ והוא ענה לו ‘אני עובד כאן וכאן’. הבנאדם מגיע, הבן שלי בדיוק שמר על החניה והוא אמר לו ‘אני בן דוד של הילדה, אתה יודע משהו על התכשיטים של דודה שלי?’ הבן שלי אמר לו בנאיביות שלו: ‘אני? מה לי ולזה?’ באיזשהו שלב הוא אומר לו ‘בוא אשאל אותך משהו יותר פרטי, הוא נכנס לאוטו, הוא שולף אקדח על הילד, ואומר לו ‘או שאתה מביא לי כסף או מחזיר את התכשיטים’. הבן שלי אמר לו ‘אין לי קשר לזה, זה לא אני’. על הקו עם הבן אדם שחטף אותו, הייתה הדודה, היא ניהלה את כל הסיטואציה. כשהבן שלי צעק שיורידו אותו ושלא עשה כלום היא ביקשה מהם ‘תרביצו לו עד שיגיד שזה הוא’.
האם הוסיפה: “הילדה, הידידה שלו, גם הייתה על הקו והיא צעקה להם ‘עזבו אותו, הוא לא עשה כלום’, ואז היא צעקה ‘אני גנבתי לאת התכשיט’ ואז הבן דוד אומר לה ‘ידענו שאת גנבת, רצינו ללמד אותך לקח’. ליד אותה ידידה הייתה עוד ילדה, ידידה שלהם ששמעה את השיחה. כששמעתי את הדברים הייתי בשוק. לחטוף ילד ולאיים עליו בנשק כדי ללמד מישהי לקח?”.
איך הבנת שהבן שלך בעצם נחטף?
“הילד פשוט נעלם ממקום העבודה. זה לא הגיוני, זה לא הבן שלי. התחילו להתקשר ממקום העבודה לשאול האם אני יודעת איפה הוא. אמרתי לעצמי ‘מה, הוא עישן סמים שוב? לא עמד בזה? היה לי כל כך מוזר. התחלנו להתקשר אליו באמצע החטיפה בלי סוף והוא לא ענה. כשמנהל העבודה התקשר אליו הוא התבקש להגיד ‘תגיד לו שהמשטרה לקחה אותי’. רק שהחוטפים לא לקחו בחשבון שמפקד התחנה הוא חבר של בעל הבית. דיברתי עם הבלשים, אמרתי להם שזה לא אופייני לו לברוח ממקום עבודה, ללכת בלי להגיד ומה פתאום המשטרה לוקחת אותו ממקום העבודה בלי להודיע לאף אחד? הבלשים עלו על זה ממש מהר. כשהייתי בדרך להיות איתו בחקירה, ידידה שלו התקשרה וכשעניתי לה היא אמרה שהיא יודעת הכל והיא סיפרה את כל מה ששמעה. שאלתי אותה את מוכנה לספר לשוטרים את מה שסיפרת לי והיא אמרה שכן. אני עד עכשיו מופתעת איך הם עשו דבר כזה במקום שמפוצץ במצלמות
איך הוא מרגיש עכשיו?
“אני לא יודעת לתאר… הוא עם חרדות, מפוחד מאוד, משחק אותה חזק. אני יודעת שהוא לא רוצה להפיל אותי אבל זו הייתה כאפה של המציאות בשבילנו, כאפה להבין מה הולך בדיוק באילת עם הפשע והסמים. לחטוף ילד ממקום עבודה? באילת? להגיד שהבן שלי גנב? לאיים עליו עם נשק? זה ילד שעובד קשה מאוד לצאת מהסמים, ילד שעבר ממילא חיים לא פשוטים, להגיד לו ‘אתה לא יודע מי זה אח שלי שיושב בכלא על ניסיון לרצח’ בשביל שיודה על משהו שלא עשה? איך עושים דברים כאלה?”
הגשתם תלונה במשטרה?
“הבן שלי לא הגיש נגדם תלונה. ממה שהבנתי, המשטרה פעלה מאוד מהר ותפסה מאוד מהר את החשודים”.
למה הסכמת להתראיין, לספר את הסיפור?
“רציתי שיידעו את האמת אבל בעיקר רציתי להעביר מסר להורים. הבן אדם האחרון שחשבתי שיפול לסמים זה הבן שלי – וזה קרה לו. למזלי הוא הרגיש מספיק בטוח לספר ולבקש עזרה. הספקנו להכניס אותו לגמילה וחבל שהוא חווה את זה. ההורים צריכים להיות ערניים, לראות מה קורה עם הילדים, גם אם עובדים כל היום. זה המסר שלי”.
ואיך את מרגישה כעת?
“אני פוחדת להיות באילת, זה גדול עליי. חשבתי באיזשהו שלב לעבור למרכז הארץ אבל אנחנו כל כך אוהבים את אילת, יש לנו חברים ועבודה כאן, אז למה לעזוב את הכל?”.
