עצוב מאוד. אינג’ צבי צילקר, ידידי מזה שני עשורים איננו. צבי הלך לעולמו הבוקר, לאחר מאבק במחלה קשה, בגיל 89.
יש לי זכרונות מתוקים במיוחד ממנו מאז הכרנו – לפני 23 שנים, עוד כילדה שהחלה דרכה בעולם התקשורת. עשור לאחר מכן, בשנת 2008, זמן קצר לאחר שפתחתי את דיאל תקשורת, שכר את שירותיי. הוא אמר לכל מי שרק שאל: “תמיד האמנתי, אני מאמין ולעד אאמין ביכולתם של תושבי אשדוד בכלל, וצעירי העיר בפרט – להוביל ולהצליח”. כזה היה, האמין בצעירים.
בשנת 2012 עזר לי להפתיע את חבריי הטובים, עו”ד אופיר לסרי ומאיה קנזוולי שחגגו ימי הולדת בתאריכים מקבילים. לבקשתי, צבי צלצל לאופיר, ראש לשכתו לשעבר, והם קבעו יחד להגיע יחד לאחת המסעדות ששריינתי מראש. מאיה הגיעה למקום, זיהתה את החברים הקרובים והבינה שמדובר במסיבת הפתעה כפולה. אופיר הגיע עם צבי, ולא הבין איך לראשונה בחייו הצליחו לעבוד גם עליו. כזה היה צבי, מסייע גם בדברים הפשוטים, והעיקר לראות עוד חיוך על הפנים של חבריו ומכריו.
צבי היה אדם של כבוד, כזה שמגיע ראשון לאירועים, שמכבד את הציבור – ולא משנה אם הכיר אותו לפני או לא, אדם שמושיט יד ראשון, שמחבק, שמחייך. לא אחת הגיע לאירועים שהפקתי – ואני ידעתי תמיד שצבי לא יאכזב אותי, הגם שהיה עם לו”ז צפוף במיוחד. בחגיגות ימי הולדתי היה מתייצב, מברך מכל הלב ובעיקר מחייך בסבלנות לכולם.
עודני המומה מכך שלא אפגוש בו שוב במקרה ברחוב, או שאשגע אותו לעוד סלפי בסופר השכונתי… ועצוב לי. עצוב לי בעיקר כי היה אהוב ואוהב אדם.
צבי לנצח יישאר ראש העיר המיתולוגי האהוב, זה שבנה את העיר ועמד בראשה במשך עשרות שנים.
צבי לנצח יישאר הידיד שלי, הידיד של כולם, אותו האיש עם החיוך והשפם והנשמה, שאהב את אשדוד בכל מאודו.
