יש כמה אישי ציבור (אעלק) שחושבים שאפשר להפחיד אותי עם נייר מאיזה לוייר. תרשו לי לפנק אתכם, אישית, בטור הבא
בשנת 2012 נבחרתי לאשת השנה בתחום התקשורת בעיר הנמל. זו הייתה בשורה משמחת לחלוטין. תמונתי התנוססה בשער המקומון המוביל ורואיינתי על ידי הכתב הבכיר. מאז הראיון הזה יש שני משפטים שלעולם לא אשכח שאמרתי. שש שנים אחרי והיום, ממקום מושבי ברחובות, עיר המדע התרבות אני מתכוונת אליהם יותר מכל. "בשורה התחתונה", אמרתי "אני יכולה לומר שכל האנשים שרצו שאפול, יכולים נכון להיום רק לקשור לי את השרוכים של הנעליים. אתה יודע מה אומרים, נכון?" חייכתי, "אדם ששוחה עם כרישים לא מתרגש מסרדינים, אני חזקה תודה לאל". והנה, אני אומרת שוב: אישה ששחתה עם כרישים לא מתרגשת מסרדינים. אני, אגב, האישה.
"ככה היא", הוא הגדיר אותי בזמנו: "ישירה, חדה, נוקבת, לא דופקת חשבון לאף אחד, לא מסוג האנשים שהם אחד בפה ואחד בלב". ולא, הוא לא טעה. ישירה – מאוד, חדה – מאוד, נוקבת – מאוד ולא דופקת חשבון לאיש – רק לבורא עולם. את מי שצריך להעמיד במקום – אעמיד. עם השנים התחשלתי, הבטתי מהצד בכל מי שניסה לחבל בהצלחתי ונחבל בעצמו. בכלל, כשאת ישרה עם עצמך, בטוחה בדרכך ויודעת לעשות את הטוב – אל תיסטי מהדרך, גם אם יש מהמורות, זוהי הדרך הנכונה. אין לי מה להסתיר וההפך, אני חשופה לציבור, שקופה ממש, הטלפון שלי מפורסם ברבים, אפשר גם לצ'וטט עימי בכל אחד מחשבונות הפייסבוק-אינסטגרם-טוויטר-לינקדין וכו' ברשתות החברתיות בהן אני משתמשת המון, משתפת לא מעט מחיי הפרטיים והעסקיים ומודה לאל – תמיד.
פונים אליי רבות – אני לא משתדלת לענות לכל אחד אלא עונה לכל אחד, לפחות בפניה הראשונה, משתדלת לסייע, לעתים גם בתשומת לב. בחרתי לפני עשרים שנה להיות אשת ציבור ועליי לעמוד בבחירה שלי גם אם לעתים מי מאישי הציבור עוברים את הגבול – מצלצלים בשעות לא שגרתיות (מזל שאני שומרת שבת והטלפון כבוי), יוצרים שיחות וידאו ושולחים הודעות טקסט בעלות תוכן בוטה. כן, אני יודעת שמסתכלים עליי בזכוכית מגדלת, אני בחרתי את זה, אני בחרתי להיות בפרונט למרות שיכולתי אחרת אבל כשחיידק התקשורת בער בי לפני שני עשורים, הוא תקף את כל הגוף – ונותר בו עד היום.
אומרים שאני מדברת וכותבת המון על אמונה שכל מה שקורה לטובה, שאני מזכירה את שמירת השבת (הפרטית שלי) ואת אהבתי לבורא עולם פעם אחר פעם. תכל'ס? הכי טוב להתאהב בקדוש ברוך הוא. אין בגידות, אין אכזבות ואפילו גן העדן מובטח.
בריאות ושבת שלום
ליזה
