לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, נציגי צה״ל הודיעו למשפחת החטוף אליהו מרגלית (צ׳רצ׳יל) כי יקירם הושב לקבורה.
על פי המידע והמודיעין, אליהו מרגלית ז״ל נרצח על ידי ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר 2023 וגופתו נחטפה לרצועת עזה. אליהו ז״ל, בן 75 במותו, נחטף מאורוות הסוסים בקיבוץ ניר עוז, ובתאריך 01/12/23 נקבע מותו. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ונכדים. בתו, נילי מרגלית, נחטפה גם היא והושבה בהסכם ״דלתות שמיים״ בנובמבר 2023.
ב־7 באוקטובר 2023, בבוקר שבו רעשה הארץ, אליהו מרגלית, בן 75, מקיבוץ ניר עוז התעקש לצאת לאורוות הסוסים. כך הכירו אותו חבריו: אדם שלא מוותר על בעלי החיים שלו גם בשעת סכנה. הוא לא שב משם. מאוחר יותר נודע כי נרצח בידי חמאס, וגופתו שבה לישראל, צ'רצ'יל שוב בבית.
אליהו, היה דמות צבעונית בנוף הנגב. זקן לבן, מבט חם וצחוק מתגלגל. “הוא היה זורבה יווני בגרסת הנגב המערבי,” סיפר עליו אחד מחבריו בקיבוץ. “כולו אהבת חיים, טוב לב ויכולת לראות בכל אחד את הטוב שבו.”
במשך עשרות שנים ניהל את מפטמת העגלים והאורווה בקיבוץ. הוא היה ידוע באהבתו לבעלי חיים ובקשר האישי שפיתח עם כל סוס ופרה. ילדים בקיבוץ אהבו לבוא לבקר אותו באורווה, שם היה מלמד אותם איך ללטף בעדינות, איך להקשיב לבעל חיים, ואיך לזהות פחד בעיני סוס.
החווה שלו הייתה ממלכה קטנה של חסד. אחרי מותו, חברי ניר עוז קראו לה “חוות אליהו – צ’רצ’יל”, לזכר האיש שהקים אותה במו ידיו.
“זה לא רק מקום של עבודה, זו הייתה פינה של נשמה,” סיפרה אחת השכנות. “הוא לא בא לשם בשביל הכסף או התהילה. זה היה המקום שבו הוא הרגיש שלם.”
אליהו הותיר אחריו את רעייתו דפנה, שלושה ילדים" נילי, דני ונועה ונכדים. בתו נילי נחטפה גם היא באותו בוקר יחד עם שכניה, אך שוחררה מן השבי כחודשיים לאחר מכן. בשובה הביתה, היא סיפרה כי לאורך כל ימי השבי חשבה על אביה ועל החווה. “הוא היה האור שלי,” אמרה. “כשעצמתי עיניים, שמעתי אותו אומר לי תחזיקי מעמד, נילי.”
בקהילת ניר עוז, שם נולד וגדל, מספרים עליו כעל “האיש שכולם אהבו.” היה בו שילוב נדיר של קשיחות של איש אדמה ורגישות של משורר.
חבר קיבוץ סיפר: “כשמישהו היה במשבר, הוא היה הראשון להגיע. לא בדיבורים, במעשים. הוא היה פשוט שם. כמו סלע.”
היום, שנה לאחר שגופתו הוחזרה לישראל, אליהו "צ'רצ'יל" מרגלית הפך לסמל, לא רק של קיבוצו, אלא של אהבת הארץ, העשייה והשורשים.
האנשים שהכירו אותו אומרים שאם היה רואה את ישראל של אחרי אותו בוקר, היה מביט בענווה ואומר בקולו השקט: “צריך להמשיך. לטפל. לאהוב. זו הדרך היחידה.”
◼️ חדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
◼️ חדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
