הטור של אמיר ירון: איש השבוע שלי הוא ח”כ איציק שמולי
המאבק על קצבת הזקנה שהסעיר את הכנסת השבוע היה חריג בעוצמתו. פנסיונרים רבים פיתחו ציפיות רבות מההצעה של ח”כ איציק שמולי שמשמעותם הצמדת קצבת הזקנה לשכר המינימום – ובצדק. אבל אז הכל התפוצץ בעיניים של כולנו ונשארנו עם ריב פוליטי בין אופוזיציה לקואליציה, האשמות כנגד ח”כ שהתקזזו, שנעדרו מהצבעה ופוסטים קיצוניים בפייסבוק – ואילו זעקת הגמלאים נבלעה בתוך ההמולה הפוליטית.
עשה נכון ח”כ שמולי כאשר העלה את ההצעה, היא מבטאת לא רק את הצורך של הגמלאים לקצבה מינימלית, אלא אולי יותר מכך את הרצון ואת הכמיהה של הדור הצעיר יותר לתת איכות חיים לדור הוותיק כך שלא יצטרכו לאבד מכבודם כאשר אין ידם משגת את המינימום לצרכי קיום.
עד היום אני זוכר כיצד כל המעסיקים געשו והרעידו את אמות הסיפים כאשר העלו את שכר המינימום במשק. טענו שהכלכלה הישראלית תתמוטט, שמספר המובטלים יעלה דרמטית, לשלם 1000$ זו אוטופיה לא מציאותית… והנה עברו להם השנים והחיים הוכיחו את ההפך הגמור – והיום אנחנו מדברים על שכר מינימום של 5,300 ש”ח והמשק הוא חזק ויציב.
כך גם לגבי הגמלאים, בהתחלה נשמע כולנו את כל הסופרלטיבים האפשריים, את זעקות השבר של האוצר ושל הפוליטיקאים, את האיומים על משבר כלכלי וכדומה, אבל את האמת אי אפשר להסתיר. חובתנו האנושית המוסרית והערכית היא להצמיד את קצבת הזיקנה לשכר המינימום. אני פונה לכל חברי הכנסת: הניחו את הריב הפוליטי ואת הקרב על האגו בצד! התאחדו סביב הצעתו של איציק שמולי. יש נושאים שחייבים לקדם גם בלי מבחן הקרדיטים מתוך הבנה שזה צורך חברתי ראשון במעלה!
למען הגילוי הנאות אוסיף שאני מכיר אישית את איציק שמולי ואת מאבקו הבלתי מתפשר למען הפנסיונרים. זה לא היה גימיק פוליטי מצידו, זה לא היה ניסיון פוליטי להביך את קואליציית ה-61, זה בא ממקום אמיתי, ממקום שעל הדור הצעיר לדאוג לצרכי הדור הוותיק, ולכן לא התפלאתי לראות את סדרני הכנסת עולים לבמת הנואמים ומורידים אותו משם.
*צילום ח”כ איציק שמולי (מתוך: פייסבוק)
