בשנים האחרונות הזדמן לי להכיר יותר מקרוב את לשכת עו”ד, את מוסדות הלשכה ואת דרך קבלת ההחלטות. לא פעם שאלתי את חבריי, עו”ד הפעילים בלשכה, מה מושך ציבור כל כך גדול להקדיש זמן רב בישיבות בלשכת עו”ד – ואז התברר לי שבלשכה יש הרבה ועדות אך הועדה היוקרתית ביותר היא הועדה לבחירת שופטים בה יש ללשכת עו”ד נציגות משמעותית -היהלום שבכתר.
שנים רבות “התחבאה” לה הועדה מעיני הציבור. החלטותיה התקבלו רחוק מהעין הציבורית. התכנסו להם השופטים ומינו את השופטים ללא כל הפרעה. עובדה שעוררה מחאה לא קטנה. בעידן הנוכחי בו מכהנים איילת שקד כשרת המשפטים ואפי נווה כיו”ר לשכת עו”ד השתנו יחסי הכוחות באופן כזה שאת מקומם המרכזי של השופטים בוועדה תפסו הפוליטיקאים. יחסי הכוחות התהפכו כך שעל שולחן הועדה הוצבו אינטרסים חדשים שעד לקדנציה זו היו זרים לחבריי הועדה – ולכן לא היה מפתיע לשמוע את חברת הועדה נורית קורן אומרת שהיא מעדיפה שופטים תימנים ואת שרת המשפטים מעדיפה לקדם שופטים ימניים ואילו לאפי נווה יש העדפות משלו מעיסוקו כיו”ר לשכת עו”ד. נוצרו קואליציות וחיבורים פוליטיים כדי לקדם מועמדים ע”פ השיוך האישי שלהם לחבר זה או אחר בוועדה. מה זה מזכיר לכם? כמובן שאת הזירה הפוליטית, את הוועדות בכנסת שם מתנהל סחר וממכר כמעט על כל נושא שעולה לדיון במליאה או בוועדות הכנסת. אבל במקרה שלפנינו הועדה לבחירת שופטים היא לא עוד ועדה, היא לא דומה בחשיבותה למה שמתרחש במסדרונות הכנסת. זו ועדה ששולחת לכס המשפט את טובי השופטים, את אלה שאמונים על הרשות השופטת בהם שם הציבור את מבטחו, אלה שמהווים את החומה הבצורה של הדמוקרטיה הישראלית – ואם שם מתגלים פגמים בעבודת ועדה זו הרי זו רעידת האדמה.
אין לי ספק שהחשדות כלפי אפי נווה הן חמורות וקשות. זה מטלטל את אחד הגופים החזקים בעולם המשפט שיש לו חשיבות עצומה בכל ההתנהלות של הרשות השופטת, אבל החלק החמור הוא מבחינתי, שהועדה הפכה לזירה פוליטית, בה השיקולים לבחירת השופטים בין היתר, ועם משקל הרבה יותר משמעותי מהעבר, זה השיוך הסקטוריאלי או האישי או הפוליטי לשרת המשפטים או ליו”ר הלשכה או לכל חבר אחר בוועדה. ובמקום לשמוע על מינוי שופטים שהם בחזקת עילוי משפטי, בעלי רקורד משפטי מרשים שמקנה להם את המקום המכובד בבית המשפט, מתפארת שרת המשפטים שהצליחה להטמיע בכתלי בית המשפט את “רפורמת השמרנות” במסגרתה הצליחה למנות 300 מתוך 800 וגם 6 מ-15 שופטי העליון, בעלי זהות שמרנית – זו ההצלחה שלה כפי שהיא רואה זאת. אני מניח שאם הייתי שואל את דוד ליבאי או את דן מרידור שכיהנו בעבר כשרי המשפטים על מה גאוותם הם היו מצביעים אך ורק על השיקולים המקצועיים שהנחו אותם בקבלת ההחלטות בוועדה, ולא על מינוי שופטים שהם תולדה של שיוך אישי או פוליטי שפוגע קשות ביוקרה של בתי המשפט במדינה.
כאמור התהפכו להם היוצרות בוועדה למינוי שופטים, ולכן חובה עלינו להרחיק את הפוליטיקאים “הקטנים “מעבודת הועדה לבחירת שופטים גם אם מדובר בשרת המשפטים, להשאיר להם את העבודה החשובה עליהם הם אמונים כמחוקקים בכנסת ישראל, ולשלוח לוועדה אישי ציבור מכובדים וראויים, בעלי ניסיון משפטי מוכח, בעלי רקורד שיפוטי, מנותקים מהזירה הפוליטית, שעליהם תוטל מלאכת המרכבה של שופטי ישראל.
כך נוהגת המדינה כאשר היא נדרשת למינוי בכירים לשירות הציבורי, ואם זו המגמה בשירות המדינה היא כנראה תהיה נכונה גם בוועדה למינוי שופטים. המדינה החליטה כאמור שלפני אישור מועמדים לתפקידים הבכירים במדינה כדוגמת מפכ”ל המשטרה, רמטכ”ל, ראש המוסד, ראש השב”כ, יידרשו המועמדים להיות מאושרים בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כאשר בראש הועדה עמדו שופטים בדימוס, כדוגמת גבריאל בך, יעקב טירקל, אליעזר גולדברג, ורק לאחר אישור ועדה מקצועית זו נקבעו המינויים המרכזיים בשירות המדינה.
אם המדינה תחליט להחליף את הדרג הפוליטי המכהן היום בוועדה לבחירת שופטים, בוועדה מקצועית כדוגמת הועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כנראה שתופעות כפי שנחשפנו אליהם בשבוע האחרון לא יתרחשו יותר.
