אבידה גדולה לעולם המדע בכלל ולעיר רחובות בפרט עם לכתו של פרופ' מיכאל סלע ממכון ויצמן. "נפרדנו אמש מאיש יקר", ספד לו רחמים מלול ראש עירית רחובות. "פרופ׳ סלע היה מומחה עולמי בתחום האימונולוגיה, ממציא ומדען מבריק במיוחד, מנהיג מיוחד ואיש רוח ותרבות, שעיצב את מכון ויצמן למדע בימיו כנשיא המכון. כבר בגיל 35 הוא זכה בפרס ישראל במדעי החיים, ובפרסים ובאותות רבים בארץ ובעולם. פרופ׳ סלע היה ידיד אמיתי לעיר רחובות ולתושביה, ובין היתר נטל חלק משמעותי בהקמתו של מרכז וייסגל ותרם רבות לחינוך המצויין שלנו בעיר. בשמי ובשם תושבי רחובות, תנחומים מעומק הלב לרעייתו, לבנותיו ולכל משפחתו. יהי זכרו ברוך!"
ויקיפדיה: סלע נולד בשם מייצ'יסלב סלמונוביץ בטומשוב מזובייצקי שבפולין. בשנת 1935 עבר עם משפחתו לבוקרשט שברומניה, ממנה עלה לארץ ישראל בשנת 1941. באותה שנה החל בלימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום לימודי התואר השני, בשנת 1946, למד באוניברסיטת ז'נבה במשך כשנה ועבד בשירות ההעפלה באיטליה. בשנים 1948–1950 עבד כנספח מסחרי בצירות ישראל בצ'כוסלובקיה, ולאחר מכן שב לישראל והצטרף למכון ויצמן למדע. סלע היה חבר סגל במחלקה לביופיזיקה בין השנים 1950–1963, לצד סיום עבודת הדוקטורט (1954). בשנים 1956–1957, ובשנית בין 1960–1961, שהה לצורכי מחקר במכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית. בשנת 1960 הוא הועלה לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1963 לפרופסור מן המניין וראש החוג לכימיה אימונולוגית.
בשנת 1968, לאחר שובו משנת שבתון באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מונה לראש המחלקה לאימונולוגיה. במקביל כיהן גם כדיקן הפקולטה לביולוגיה (1970–1973) וסגן נשיא המכון (1970–1971). בשנת 1975 נבחר לנשיא השישי של מכון ויצמן למדע. הוא כיהן בתפקיד במשך עשר שנים, עד נובמבר 1985, ולאחריו כיהן כסגן יושב ראש מועצת המנהלים של המכון (1986–1994). לאורך השנים כיהן סלע בתפקידים מקצועיים וציבוריים רבים ובהם: נשיא האגודה הישראלית לביוכימיה (1964–1966), יושב ראש האגודה הישראלית לאימונולוגיה (1968–1972), חבר המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר הקרן על שם עמוס דה-שליט (1976–1987), המדען הראשי של המרכז הרפואי של ניו אינגלנד במסצ'וסטס (1986–1987), נשיא המועצה המשותפת של מכון פסטר בפריז ומכון ויצמן (1989–1995), וכן כיועץ מקצועי לארגון הבריאות העולמי, לאונסק"ו ולארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית.
חלקו של סלע בגילוי תרופת הקופקסון לטיפול בטרשת נפוצה, יחד עם רות ארנון ודבורה טייטלבאום, הביא לזכייתו בפרס ישראל למדעי החיים (1959), בפרס רוטשילד לכימיה (1968) ובפרס וולף (1998). בשנת 1971 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, ובשנת 1976 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. החל משנת 1991 הוא חבר כבוד באקדמיה הרומנית. נוסף לכך היה חבר כבוד בארגונים בישראל ובעולם בתחומי המדעים והרפואה. במהלך השנים התפרסמו מטעמו למעלה מ-700 מאמרים בתחומי האימונולוגיה, הביוכימיה והביולוגיה המולקולרית. בבחירות לכנסת ה-17 מוקם סלע במקום ה-120 הסמלי ברשימת מפלגת קדימה לכנסת. פעילותו בישראל הייתה נרחבת גם בתחומי התרבות והוא נמנה עם תומכיה הראשונים של להקת המחול "בת שבע". עמד גם בראש נשיאות התנועה למען איכות השלטון בישראל. בשנת 2009 הוענק לסלע תואר לשם כבוד מהמסלול האקדמי המכללה למינהל. ב-2011 זכה בתואר מפקד בלגיון הכבוד הצרפתי. במכון ויצמן למדע קראו אודיטוריום על שמו של סלע (שנקרא קודם לכן אולם ויקס). סלע היה נשוי עד לפטירתו לשרה, דיילת לשעבר, ולהם בת משותפת ולו עוד שתי בנות מנישואיו הראשונים, ובנוסף יש לו בן חורג מנישואיה הראשונים של שרה, המשמש כטייס בחיל האוויר.
